אתר האינטרנט הבית-ספרי מחפש זהות

לפני כמעט עשור, כאשר חדירת ה-WWW לתוך התודעה הציבורית הייתה בעיצומה, חשו רבים בכל שכבות האוכלוסייה שהם מוכרחים שיהיה להם אתר אישי. אופיים של האתרים האלה היה כשמם - אישיים. גולשים יכלו לקרוא על מה שהכותבים אכלו, קראו, חלמו ועוד. אולם לא פחות חשובה הייתה העובדה שהאימהות של בעלי האתרים יכלו להתגאות שגם לילדיהם יש אתר אינטרנט (אם התוכן של האתר לא בייש את משפחת הכותב). ומה שטוב לציבור הרחב טוב גם לחינוך: תחילה מיהרו המוסדות להשכלה גבוהה לבנות אתרים שבהם אפשר היה למצוא מידע רב ומגוון על קשת רחבה של נושאים לימודיים. בהמשך קמו מספר גופים על מנת להפיק תכנים לימודיים באינטרנט. לא עבר זמן רב, ובתי ספר רבים החליטו שגם הם רוצים אתר, ואתרים בית ספריים רבים התחילו למלא את הנוף האינטרנטי. אבל בכלל לא היה ברור מה הטעם באתרים האלה. בתי הספר לא יכלו להתחרות עם גופים מקצועיים שיצרו אתרי תוכן, ולרוב לבתי הספר נשאר להכין פרסומת נאה על עצמו. חברות מסחריות איתרו את הרצון של בתי הספר, ודי מהר הוצף השוק בהצעות של פלטפורמות שאפשרו לכל תלמיד, וכמעט כל מורה, עם מינימום של ידע טכני, לבנות אתר לבית הספר שלו. תוך זמן קצר, עוד ועוד בתי ספר הצטרפו לחגיגה, ואפשר היה להגיד שגם בסביבה החינוכית, כמו מחוצה לה, אם אין לך אתר, אינך קיים.

עם הפריחה הזאת, צצו גם, כצפוי, בעיות. האתר הבית ספרי שאל את עצמו: את מי הוא משרת? לשם מה הוא קיים? ולא הייתה תשובה ברורה. חלק גדול מה"תוכן" של רבים מהאתרים הבית ספריים הראשונים לא היה אלא רשימות של קישורים לאתרים בנושאים שונים. לא היה שום דבר פסול ברשימות כאלה, אבל גם לא היה בהם הרבה צורך. קטלוגים אינטרנטיים אחרים, כמו: ה"נווט של סנונית", או ה"אינדקס של אורט" ענו על הצורך הזה טוב יותר והוכנו על ידי אנשים מקצועיים. רשימות נוספות, שבסך הכול הפנו לאתרים שאפשר היה להגיע אליהם בקלות ולהשתמש בהם ביתר יעילות היו ניצול לא נבון של משאבים. האתר הבית ספרי היה זקוק לייעוד אחר.

אחד הייעודים האפשריים שנראו הגיוניים היה "כרטיס הביקור האלקטרוני" של בית הספר. לא מעט מנהלים התלהבו מהאפשרות להציג את ה"אני מאמין" של בית הספר במקום הנגיש לכול, או לפרסם דיווחים וצילומים מפעילויות מיוחדות בבית הספר שיעוררו עניין ואף קנאה אצל מנהלים אחרים. ואכן, האתרים האלה היו, במידה לא קטנה של צדק, מקור לגאווה בית ספרית. אך אף על פי שתלמידים, הורים, מורים, ואפילו מבקרים שלא היו קשורים לבית הספר אולי רוו נחת מהביקור באתר (ואולי גם מהעובדה שגם להם היה אתר דומה), ה"נחת" הזאת נמוגה די מהר. היה, אולי, מעניין לבקר באתר פעם או פעמיים, אבל אחרי הביקורים האלה, לא הייתה סיבה לשוב אליו ולסייר בו. הצצה אחת הספיקה.

מפני שהאתר נתפס ככרטיס הביקור של בית הספר, הייתה תחושה שהוא צריך להציג רק את הטוב, שהוא צריך להיות מסודר ומצוחצח כל הזמן. לא קשה להבין מהיכן צמחה גישה כזאת. בעבר, לקראת הביקור של המפקחת, נהגו בתי ספר להכין הצגה. הם צחצחו והבריקו את בית הספר והכינו את הביקור היטב. הם בחרו מה להציג כדי שבית הספר יופיע באור חיובי שיבליט את הצלחותיו. מפני שאתר בית הספר היה נגיש באופן תדיר (ולכן המפקחת יכלה לבקר בו מתי שרצתה), היה נדמה שהוא צריך תמיד להציג את הטוב והמוצלח. אבל המעשה החינוכי היום-יומי איננו תמיד נקי ומצוחצח (ומפקחת טובה יודעת שמה שמציגים בביקור איננו בהכרח אופייני למתרחש בבית הספר). כך גם עם האתר הבית ספרי. לעתים, אתר מסודר מדי מעיד על היעדר פעילות. אתר בית ספר טוב, אתר שמשתמשים בו, לא יהיה כל כך מסודר. לצד ההצלחות, יימצאו בו שאריות של פרויקטים שלא עלו יפה, דיונים שנקטעו ולא המריאו, ניסיונות שהמורה האחראית להם אהבה ולא רצתה להיפרד מהם אף על פי שהם היו כבר מיושנים, ועוד.

בעיה נוספת שהאתר הבית ספרי נתקל בה נבעה מהקצב המסחרר שבו השתנו האופנות בעיצוב אתרי אינטרנט. אם בית הספר לא עסק באופן מתמיד בחידוש עיצוב האתר שלו (ולא הייתה סיבה הגיונית להשקיע בזה משאבים), מהר מאוד נעשה המראה של האתר למיושן ולא מושך. ולא רק המראה התיישן. להבדיל מעיתון בית ספרי שאף אחד לא מופתע או נעלב כשהוא מגיע למגירה או לפח אחרי הקריאה, אתר האינטרנט נשאר זמין תמיד, והקוראים מצפים שהוא יתעדכן באופן תדיר. בתי הספר גילו שהם לא היו ערוכים להשקעה הדרושה כדי להתעדכן כל הזמן, והתברר להם שהגולשים לא מצאו סיבה לחזור לאתר אחרי שהם ראו שקצב העדכון היה איטי מדי.

זה לא כל כך נעים לראות אתר רדום, אבל רבים כאלה קישטו את הנוף של האינטרנט החינוכי. מהר מאוד הם הפכו לאנדרטאות לתהילת העבר. במקום לעורר התפעלות נוסח "מה? לבית הספר שלך יש אתר?" נעשו התגובות הרבה יותר לאקוניות, נוסח: "נו, גם לכם יש אתר?". לעתים קרובות נראתה ההתרחשות הבית ספרית באתרים האלה כאילו היא קפאה בעבר: תחת הכותרת "מה חדש" אפשר היה למצוא רק הודעות מהשנה הקודמת. השאלה האם בכלל היה כדאי להשקיע כל כך הרבה מאמץ באתר בית הספר נראית כשאלה הגיונית.

האתר הבית ספרי מצא את עצמו במשבר זהות. הוא לא היה יכול להתחרות עם קטלוגים אינטרנטיים אחרים, המאמץ המתמיד לפרסם מידע מעודכן היה גדול עליו וריבוי של אתרים דומים ברשת הביא לדעיכה ביוקרה של אתרים כאלה. האם היה ייעוד אחר שהאתר הבית ספרי יכול היה למלא? היו בתי ספר שניסו לנצל את האתר להעמקת הקשר עם ההורים. הם העלו את משימות שיעורי הבית של הכיתות השונות לאתר כדי שהתלמידים יוכלו להיזכר מהבית מה עליהם להכין לכיתה, או כדי שההורים, כשהם סוף סוף הצליחו לשדל את ילדיהם לסגור א ה"פלייסטיישן", יידעו אלו מטלות מחכות לביצוע. שימוש כזה דרש התמדה שרבים מהמורים לא היו ערוכים לה, וההורים מצאו שיומני שיעורי הבית המקוונים של הכיתה לא התעדכנו. הורים היו, לכאורה, קהל הגיוני לקשר דרך האתר הבית ספרי. אך התברר שאפילו לשם מסירת מידע בסיסי, העדיפו ההורים שלא לפנות אל האתר. היה עליהם לשלב את הביקור באתר בית הספר לתוך הגלישות האינטרנטיות התכופות שלהם, והם התקשו להתמיד בזה. במקרה הטוב הם העדיפו לקבל ידיעות על המתרחש בבית הספר דרך הדואר האלקטרוני, ואפילו הדרך הזאת לא הייתה עדיפה בעיניהם מהאמצעי המסורתי של העברת מכתב בידי התלמיד להוריו.

בתי ספר אחרים ניסו להפעיל את האתר על פי דגם של חצר וירטואלית של בית הספר: מרחב אינטרנטי שבו תלמידים (וגם מורים) יכלו להיפגש. התקווה הייתה שהתלמידים יבואו "לבלות" בחצר כזאת מחוץ לשעות הלימודים. תלמידי בית הספר היו "קהל" הגיוני לשימוש כזה באתר בית הספר, ולא רק מפני שהם לומדים בו, אלא מפני שתלמידים על פי רוב מחוברים יותר לטכנולוגיות חדישות מאשר הוריהם, ואפשר היה לצפות שהם יקפצו על ההזדמנות להשתמש באינטרנט במסגרת "לימודית". אבל בתי הספר שפתחו "חצרות" כאלה (לרוב במסגרת של קבוצות דיון על נושאים שונים, ואפשרות להגיב לכתבות שונות), התאכזבו לגלות שהשהות הרגילה בבית ספר הייתה עבור התלמידים די והותר. הם לא חיפשו "בילוי" נוסף שיהיה קשור לבית הספר והעדיפו להקדיש את שאר הזמן שבילו באינטרנט לעיסוקים שלא היו קשורים ללימודים ולבית הספר. למה להם לבקר בבית הספר מחוץ לשעות החובה כאשר הם יכולים לגלוש כמעט לכל מקום בעולם? היו גם בתי ספר שהצליחו להפעיל את "החצר הווירטואלית" אך גילו שללא פיקוח, החצר הזאת הפכה ממקום מפגש חברתי נעים לג'ונגל נוסח "בעל זבוב" שבו "כל דאלים גבר".

בין כל הניסיונות האלה היו גם ניסיונות של מורים להשתמש באתר כתשתית לפעילות לימודית בכיתות שלהם. רבים מהניסיונות האלה לא היו אלא קבצים שהכילו הנחיות לפעילויות, קבצים שהיה על התלמיד להוריד מהאתר ולשלוח למדפסת ואז לפעול לפי ההנחיות שהוא החזיק ביד. לפעמים לא היה זה אלא שימוש באתר כאמצעי להפצה של דפי עבודה. במקרים כאלה היה אפילו זול וקל יותר לשכפל דפים ולחלק אותם לתלמידים. ובכל זאת, בשימוש באתר בית הספר בצורה הזאת אפשר היה לזהות את ניצני ההתפתחות של הסתכלות אחרת על השימוש באתר, שימוש שצומח מהרצון למצוא את הייחודי לאינטרנט לעומת כלים לימודיים אחרים. זאת ועוד: לפעמים ההנחיות בדפים האלה הפנו את התלמידים לאתרי אינטרנט נוספים או כיוונו אותם למצוא מידע במקורות מחוץ לכיתה. פעילויות כאלה באתר בית הספר היו סימן בריא לכך שהמורים מנסים למצוא דרכים להשתמש באינטרנט בצורה התואמת את היכולות המיוחדות שלו.

וכך, במשך מספר שנים, עוד ועוד אתרי אינטרנט בית ספריים המשיכו לאכלס את ה-WWW, אבל בדרך כלל השימושים בהם נשארו מוגבלים ולא כל כך מבטיחים. כמו בחברה הסובבת, מילת קסם "אינטרנט" פתחה דלתות ותקציבים, ולכן הצורך והרצון להיות "בעלי" אתר בית ספרי היו גדולים. אף על פי שכולם היו משוכנעים שצריכים אתרים כאלה, שררה אי-בהירות בנוגע למה באמת עושים איתם. מצב כזה לא יכול היה להאריך ימים, ועם השנים, ההתלהבות מהאתרים האלה בקרב המנהלים התעמעמה והדהרה אחרי ה"גם אני" דעכה. הידיעות על בתי ספר שפתחו אתרים הפסיקו לתפוס כותרות.

ואז התרחש משהו מעניין. לאט לאט, רחוק מאור הזרקורים, על אש קטנה, המשיכו בתי ספר לפתוח אתרים ואתרים קיימים המשיכו להתפתח. למזלם, הם עשו זאת לא מתוך גישה של "זבנג וגמרנו", אלא מתוך ההבנה שאפילו אם עדיין לא ברור מה עושים עם אתר, ההתנסות באתר עשויה להצמיח שימושים כדאיים. קשה לקבוע במדויק מתי התרחש השינוי (ואין ספק שהוא היה מדורג ולא התרחש באותו הזמן בכל מקום) אבל מי שיבחן אתרים בית ספריים של היום ימצא משהו שונה ממה שמצא בעבר. אפילו אם במידה רבה האתרים האלה נראים לעין דומים מאוד לקודמיהם מלפני מספר שנים )ואולי גם דומים מדי זה לזה(, אפשר לחוש שהאתרים הבית ספריים של היום מבקשים לעשות משהו מעבר לפרסום סתמי. הם מנסים לתת מענה לצרכים חינוכיים ומנסים לנצל את הטכנולוגיה בדרכים ייחודיות לה.
קשה להגיד שבימיו הראשונים של האתר הייתה מלאכת הבנייה שלו מסובכת - באופן כללי בניית אתר אינטרנט איננה קשה. עם זאת, בניית האתרים האלה בדרך כלל הופקדה בידיהם של יודעי דבר, של אלה (תלמידים ומורים) ששלטו בהיבטים הטכניים (ולא בהכרח התוכניים, או החברתיים) של אתרי אינטרנט. עם השנים, במיוחד עם פריחתן של חברות מסחריות שהציעו כלים אוטומטיים לבניית אתרים, המלאכה הזאת נעשתה עוד יותר פשוטה. עכשיו, מורים בלי רקע טכני, אבל עם תפיסה חינוכית בנוגע למה אתר בית הספר יכול להיות, יכלו להגשים את התפיסה הזאת. כמו-כן, פותחו כלים רבים שאפשר היה לשלב לתוך האתר די בקלות. לצד הטקסטים והתמונות (שהם, בכל זאת, עדיין החלק המרכזי של אתרים בית ספריים) התאפשר השימוש בפורומים, בגלריות, בסקרים, באתרי משנה לכל כיתה, ועוד.

ההיצע הטכנולוגי הרב שמוצע לאחראים על האתר הבית-ספרי איננו בהכרח ברכה. קל מאוד לטבוע בים האפשרויות, ואכן יש בתי ספר המסתנוורים מהאפשרויות האלו ומנסים להכניס כמה שיותר רכיבים לתוך האתר. אך עם זאת מתקבל הרושם שלא מעט בתי ספר כבר הבינו ש"תפסת מרובה לא תפסת", והם משתדלים לצמצם את עצמם לשימוש בכלים שהם באמת מתאימים לצורכיהם.

קל מאוד להטיח ביקורת על האתר הבית ספרי. הצופה מן הצד עשוי להרים גבה לאור מה שנראה כחובבנות השוררת באתרים האלה. חלקים נרחבים של האתרים אינם נחוצים או אינם ממלאים שום תפקיד חיובי בבית הספר. לפעמים מתקבלת התחושה שהאתר ריק, ולפעמים מתקבל רושם הפוך - שהאתר מלא בכתבות לא מעניינות וחסרות חשיבות. מטבעו של הצופה מן הצד המצלם מצב סטטי, שהוא איננו רואה תהליך. לכן, הוא מנתח את האתר הבית ספרי בזכוכית מגדלת, ומתמקד בפרטים קטנים, ואיננו מודע לתמונה הכללית. בימינו, כאשר הפקת אתר בית ספרי היא מלאכה די קלה, קשה אולי להתייחס בסלחנות לאתר מבולגן, לאתר המלא בשגיאות מסוגים שונים. אבל אולי באופן פרדוקסאלי, אותן שגיאות הן העדות לכך שהאתר הבית ספרי מתבגר. אם היום כבר לא סביר שבאתרים האלה אנחנו עדיין פוגשים מידע לא מעודכן, שגיאות כתיב, קישורים שאינם מובילים לשום מקום, גרפיקה לא מסודרת, ועוד, צריך להיות לכך הסבר. הסבר אפשרי הוא בכך שכל ה"שגיאות" האלו נובעות מכך שהאתר הבית ספרי חדל להיות חלון ראווה, ובמקום זה החל להיות מעבדה ניסיונית אמיתית. ייתכן שבעלי האתרים האלה השכילו להבין שהאתר איננו צריך להקפיא את הנעשה בבית הספר כדי שמישהו מבחוץ יצפה בו בהתפעלות. אולי במקום זה בעלי האתרים תופסים אותו כבמה לניסוי וטעייה, כמרחב המשקף התהוות בית ספרית. מכיוון שעם הכלים של היום קל כל כך לתקן טעויות, קשה שלא לתהות על כך שהן עוד מופיעות באתרים. ייתכן שלפעמים זה בגלל עצלנות או בגלל היעדר מקצועיות, או אפילו בגלל חוסר אכפתיות. אבל ייתכן גם הסבר אחר. אותן טעויות הן עדות לכך שהאתר הבית ספרי של היום הוא סביבה דינאמית, סביבה שבה נערכים ניסיונות, סביבה השואפת לשרת את הצרכים האמיתיים של המשתמשים בה.

פורסם ב: גולשים בקשר גליון מס' 17 מרץ 2006