אבל מה עושים עם זה?
או ... אז אתה יודע לגלוש באינטרנט: מה עכשיו?


מה מורה עושה בכיתה שלו אחרי שהוא למד להשתמש בכלי האינטרנט השונים? סביר להניח שביותר מדי מקרים הוא ימשיך ללמד כמו שהוא לימוד לפני-כן. שילוב השימוש באינטרנט בתהליך הלמידה אינו תהליך פשוט, ופתרונות אינם מובנים מעליהם.

מובאות כאן מספר נקודות למיקוד המחשבה, בתקוה שהן יכולות לעזור להצביע על הכיוון הנכון.

בסך הכל, כלי
יתרונות האינטרנט
שפה חדשה
מיומנויות הערכה
לא רק לקיחה
לא עובדות. משמעויות.

 

 

ביסוד של דבר, האינטרנט הוא כלי.

מהו כלי? אביזר, מכשיר, מסלול של פעולות, שבעזרתו אנחנו מסוגלים לבצע משימה. בדרך כלל הכלים הם הרחבות של החושים שלנו: אפשר לאכול מרק עם הידיים, אבל הרבה יותר כדאי להעזר בכף, למשל.

יש הרבה כלים כמו כף המרק שיש להם קשת יחסית מצומצמת של שימושים מוגדרים. עבור כלים מהסוג הזה בדרך כלל מספיק שמישהו יראה לנו מה עושים איתו על מנת ש-"נלמד" להשתמש בו. אם למדנו להשתמש בכף כדי לאכול מרק, סביר להניח שנוכל להבין שהיא טובה גם ליוגורט, לדגני הבוקר ולשימושים דומים. לפעמים אנחנו נשתמש בה כדי לחלץ את המכסה של הקפה הנמס, אבל כדי להבין שאפשר לעשות את זה דרושה מידה לא קטנה של יכולת הפשטה.

גם המכונית היא כלי, אך להבדיל מכף המרק תהליך לימוד השימוש בו מורכב ולפעמים ארוך. גם למכונית אין שימוש יחיד, אם כי קשה לקבוע אם יש הבדל משמעותי בין הנסיעה לסופרמרקט לבין הנסיעה לפיקניק, לבין הנסיעה על מנת סתם לצאת מהבית ולהתאוורר. אפשר גם, בעת הצורך, לישון במכונית, ולבני נוער לא קשה לחשוב על מספר שימושים נוספים.

יש מספר כלים שחשוב במיוחד שנדע להשתמש בהם בעבודה חינוכית (גם כלומדים וגם כמלמדים): העט והעפרון, תמלילן, קטלוג של ספריה, הרישום ביומן, ועוד.

וכמובן יש מספר לא קטן של מיומנויות נוספות שהן חשובות לנו כלומדים, אך ספק אם מלמדים אותם בשיעורים מסודרים: כיצד לצפות בסרט, כיצד לקרוא קריאה מרפרפת (ומתי לעשות זאת), איך לרשום הערות, ועוד.

מה לעשות, והמיומנויות החשובות נלמדות לא רק תוך כדי התנסות, אלא עם הזמן, עם הגיל, עם התפתחות המודעות העצמית. בעצם, מדובר בהפעלת פונקציות החשיבה בכל מצב בו אנחנו מוצאים את עצמנו, ולצערנו, הוראת המיומנות הזאת היא אחת המשימות הקשות והבלתי-מובנות ביותר.

יש מיומנויות שהן משולבות לתוך הביצוע של אחרות, בדומה לשרשרת של פעולות שמרכיבה תוכנית מחשב. כדי לעשות חילוק ארוך, למשל, עלינו לדעת לעשות חיסור. אפשר גם להתאמן בחיסור תוך עשיית החילוק הארוך.

חשוב, אם כן, ללמוד להשתמש בכלי הקרוי אינטרנט, אבל הידיעה הטכנית בלבד איננה מקנה לנו יותר מאשר לדעת איך להשתמש בטלפון: הטלפון מאפשר לנו לדבר עם מישהו שנמצא במרחק רב מאיתנו, אבל מהות המילים הנאמרות אינה משתנה בכך שאנחנו מדברים בטלפון במקום פנים אל פנים.

זה נכון, אבל גם לא כל כך נכון: גם העט וגם התמלילן הם כלים לכתיבה, אבל התמלילן מאפשר לנו יותר הזדמנויות של "חשיבה רפלקטיבית" מאשר הכתיבה בעט.

היד המחזיקה בעט מסוגלת לכתוב שירה ופרוזה, מכתבים ומסות. השירה יכולה להיות איכותית או בנאלית - לא העט קובע את האיכות, אלא היד שמחזיקה בו.

כמו-כן, כאשר אנחנו מחפשים מידע ספריה אנחנו לפעמים מוגבלים על ידי ההיצע שנמצא על המדפים, אבל לפעמים אנחנו מוגבלים על ידי מידת ההיכרות שלנו עם הכלי.

"הפוך בו, הפוך בו, הכל בו." כך נהוג להגיד לגבי התלמוד, ובמידה רבה זה נכון גם לגבי האינטרנט. בסך הכל, האינטרנט אינו אלא מחסן של המוני פריטים של מידע. כדאיות המידע תלויה בצרכים שלנו: מה שחסר משמעות עבור פלוני יכול להיות משמעותי מאד עבור אלמוני. אנחנו מקדישים זמן למלאכות השונות שמאפשרות לנו למצוא פריטי מידע שונים, אבל איננו מעמיקים בשאלות של כדאיות המידע שאנחנו מוצאים. בין היתר אנחנו מצפים ש:
עריכת כדאיות מידע באינטרנט אינה שונה באופן מהותי מעריכת כדאיות של מידע שנמצא בספרים
המלאכה הזאת נלמדת לפני שלומדים לחפש מידע באינטרנט

במידה מסויימת, התהליך של מציאת מידע באינטרנט שהוא באמת משמעותי לצרכים שלנו דומה לתיאור תהליך עבודתו של הפסל אוגוסט רודין (שאיננו מפסיקים להתפעל מפסליו הנשגבים). רודין העיד על עצמו:

.I choose a block of marble and chop off whatever I don't need

אבל רודין ידע, איכשהו, במבט, מה נחו ומה לא. לנו דרוש הרבה תרגול, נסיון וטעייה, עד שנהיה מסוגלים לזהות ולהתמקד במהות מתוך הבליל הגדול של המידע שעופף אותנו.


האם יש יתרונות לחיפוש מידע באינטרנט?

יתכן וההנאה היא היתרון הראשי. רוב האנשים מדווחים שפעולת ה-"קליק" היא פעולה מהנה שמזמינה המשך לעבודה. יש סיפוק מסויים, משהו במידיות, שאיננו מופיע בחיפוש מוצלח בספריה. יתכן ואנחנו מצפים למצוא ספר בספריה, ולעומת זאת אנחנו מופתעים כל פעם מחדש כאשר אנחנו מוצאים חומר יעיל באינטרנט.

כמה אנשים מחפשים משהו בשעה 2:00 בלילה? אני מודה שלא פעם אני הצטערתי שלא היתה לי גישה לאנציקלופדיה בשעה כזאת (למרות שאני, אולי, יוצא הדופן). אבל גם אם איננו מנצלים את האפשרות הזאת באופן תדיר, אי אפשר להתכחש לעובדה שהיא קוסמת מאד. אם בעבר היינו מוגבלים על ידי מבחר הספרים על המדף שלנו, היום אפשר לשבת ליד השולחן בבית ולהיות מסוגל להעזר בספרי יען רבים ומגוונים שאין לנו מקום עבורם במדף שלנו.

יש מידע שאנחנו מוצאים באינטרנט שהוא דומה בצורתו ובתוכנו למידע שאנחנו מוצאים במקורות מידע מסורתיים יותר: הרבה טקסט, כמה תמונות, עובדות, או משהו דומה להן. אבל לאינטרנט הרבה יותר מרק אלה. האינטרנט מאפשר לנו גישה אל:
     המחשות אינטראקטיביות
     קבצי קול ואנימציה
     מידע מעודכן ביותר

כמו-כן, המידע שאנחנו מוצאים באינטרנט מופיע בצורה דיגיטלית. אולי זה נשמע כלא יותר מסיסמה, אבל הדיגיטליות היא ביסוד של הנגישות של המידע, שבלעדיה לא היינו רואים הבדל משמעותי בין המידע המודפס לבין המידע שניתן למצוא באינטרנט. אולי היכולת להעתיק ולהדביק ממקור אחד לאחר היא לא תמיד ברכה, אבל היא משנה את סגנון העבודה שלנו.


ללמוד שפה חדשה

גם כאשר אנחנו משוכנעים שיש כדאיות בשימוש באינטרנט, המעבר ממציאת מידע ממקור מסורתי כגון ספריה למציאת מידע באינטרנט איננו פשוט. הוא מצריך מיומנויות חדשות, אך יותר מזה, הוא מצריך חשיבה קצת אחרת.

מתי ניתן להגיד שאנחנו יודעים משהו? אמנם מקובל להיגד שכאשר אנחנו יכולים להסביר אותו, או להשתמש בו, הוא שלנו, אבל מעטים המקרים בהם מקיימים את הכלל הזה. במקום זה, אנחנו קונים את הספר ומניחים אותו על המדף, או מצלמים דפים שמצאנו בספר שהשאלנו מהספריה ומתייקים אותם, או רושמים בערות לעצמנו על כרטיסיות. כל אלה הם חלק מהתהליך של להפוך מידע שמצאנו אי-שם לחלק מאיתנו. באינטרנט, שוב, זה פועל בצורה אחרת.

הפעולה המרכזית של שמירה היא bookmarking, ואין לנו עדות פיזית כדי להראות שעכשיו אותם "דפים" הם שלנו. לא רק זה, אם לא נבצע מספר פעולות על מנת לארגן את הסימניות שלנו אין קל יותר מאשר שהם יאבדו לשכחה. זאת ועוד: מה אנחנו רוצים לעשות עם סימניות בכלל?

אולי השאלה הזאת מתאימה גם לספרים, אבל אנחנו שואלים אותה פחות. הרי, הספר הוא גם קישוט, סימן חיצוני לתהליך פנימי. אין עדות כזאת בסימניה. בעצם, הסימניה מקבלת משמעות רק כאשר אנחנו מעבירים מידע, הופכים אותו לשימושי עבור מישהו אחר. זה דומה לבדיחה שאומרת שבני האדם הם ההמצאה של הטבע כדי להעביר מיים ממקום למקום. כך באינטרנט: הוא ההמצאה של המידע כדי שהוא יוכל לעבור ממקום למקום.


האם נוכל להעביר את מיומנויות הערכת המידע שרכשנו בספריה אל האינטרנט?

בנוגע לחיפוש מידע, די ברור שלא. אין הרבה הקבלות בין ההליכה לאורך המדפים של הספריה לבין כיצד קבצי מידע מופיעים כמעט כמו קסם לפני עינינו. אבל הערכה היא הערכה, והיא איננה צריכה להיות שונה אם מבקשים להעריך את המידע שנמצא בספר או בקובץ אינטרנט, הלא כן?

כן, אבל. אבל על פי רוב התרגלנו לא להעריך בכוחות עצמנו, אלא לסמוך על שיקול דעתה של הספרנית. אפילו התרגלנו לא ללכת לקטלוג (למסוף) אלא לפנות לספרנית ולהגיד לה מה אנחנו צריכים ולתת לה לחפש עבורנו, או להמליץ ולהחליט.

היו לספרים סימנים מסויימים שעזרו לנו לזהות מה טוב ומה לא: הסתכלנו בכריכה, בשנת ההוצאה לאור, בביקורות שקראנו. כאשר אנחנו מתייחסים למידע שנמצא באינטרנט חסרים באמתחתנו סימני זיהוי שאנחנו רגילים אליהם בספרים. זה בעצמו יוצר קושי, אך הקושי מוכפל כאשר הסגנון הרפי של האינטרנט מקשה עלינו לזהות איפה ה-"תוכן" נגמר וה-"פרסומת" מתחילה.

יתרן מכך, חלק ממה שהאינטרנט נותן לנו הוא מעין "מגה-תצפית" על כיצד התרבות שלנו מתייחסת למידע: גם הפרסומות נעשות בעלות משמעות וחשיבות.

אבל. אבל. אבל. מצד אחד עלינו לסגל לעצמנו סימני הערכה חדשים (אלא אינם "שיטות" חדשות, אלא סימני זיהוי שיעזרו לנו להסיק מסקנות on the fly. מצד שני, מה רע בספרנית טובה? הרי אנחנו מעודדים את התלמיד להשתמש בספריה בכוחות עצמו, אבל אנחנו גם רוצים שהוא יידע שהספרנית היא מקור טוב למידע אודות המידע שנמצא שם, ושחבל לא לנצל את המקור הזה. כך באינטרנט, לא נבון מצידנו לצפות מכל אחד להתחיל את חיפוש המידע שלו מקו האפס. אם קיימים מקורות שמרכזים מידע טוב אודות הנמצא באינטרנט, אז כדאי ורצוי להעזר באלה.


המידע הוא דו-סטרי (אם לא רב-סיטרי)

כל אחד והאינטרנט שלו. מורים נוטים לשאלות "איפה אפשר למצוא מידע על...", ואילו תלמידים פונים ישירות לצ'ט, ולפעמים בכלל לא ברור שהם מתחברים לאותה טכנולוגיה. אבל חלק מהקסם של הכלי הזה, ואולי גם חלק מהקושי להבין את סגולותיו, הוא שאפשר להשתמש בו למגוון רחב של שימושים.

אולי מציאת מידע נראה כשימוש "נעלה" ביותר לעומת השימוש באינטרנט ככלי לשיחות ועידה, אבל הכוח האמיתי ביותר של הכלי נמצא בשילוב של השניים. השימוש בדואר האלקטרוני אולי נפוץ פחות מאשר הפנייה לממשק הגרפי של ה-WWW, אבל זהו כלי בעל יכולת אדירה. מעבר לכך, בתוך ה-WWW עצמו יש אפשרויות רבות של יצירת קשר עם יוצרי מוצרי מידע, עם דיון וליבון, ועוד. הכלי יוצר דינמיקה חדשה של התקשרות.

אם נגביל את עצמנו לשימוש באינטרנט כלא יותר מספריה (או כמדף ספרי יען) זמינה בכל עת, נוכל, בוודאי, למצוא המון מידע טוב, אבל לא ננצל את מלוא הפוטנציאל של הכלי. מעטים שולחים מכתבים לכותב של ספר כדי לשאול אותו שאלה, אבל על כמעט כל דף אינטרנט נמצאת כתובת הדואר האלקטרוני של כותב הדף, וזאת הזמנה ליצור איתו קשר. בשימוש מושכל באינטרנט אנחנו מקבלים על עצמנו תפקיד פעיל יותר מאשר סתם "צרכן מידע". אנחנו עוזרים להעביר את המידע, לעשות אותו זמין לאחרים, ולפעמים אנחנו גם משתתפים בתהליך של יצירתו.


לא עובדות. משמעויות

יש להניח שמערכת החינוך מסוגלת לבלוע את הכלי הזה ואפילו לא לקבל כאב בטן. כמו שקורה לעתים כה רבות, הופיעה טכנולוגיה חדשה שמאיימת לשנות את הרגלי הלמידה של התלמידים, אך יש סיכוי טוב שבסופו של דבר שום דבר לא ישתנה.

אם נאמר לתלמידים שלנו "תפנו לדף X ב-WWW" במקום להיגד "תפנו לעמוד X בספרים שלכם", לא שינינו דבר. לרוב מלאכת ה-"לימוד" בבית הספר היא חד-סטרית, כאשר המורה הוא מקור הידע, או הסמכות ששולט בגישה למקורות הידע. במצב הזה אנחנו מצפים שהתלמידים יאזינו לנו, ועל ידי כך ישכילו. למרות שכבר מספר דורות רווחות תאוריות חינוכיות שטוענות שהלמידה המשמעותית האמיתית מתרחשת רק כאשר התלמיד משתתף באופן פעיל בתהליך הלמידה, ורק כאשר הוא מתמודד עם משימה/בעיה שבאמת מעסיקה אותו, מערכת החינוך ממשיכה בשיטותיה הישנות.

עצם המבנה הלא-הירארכי של האינטרנט, חוסר האפשרות להשתלט עליו ולקבוע מה יהיה שם ומה לו, אי-הוודאות שנמצא את מה שאנחנו מחפשים אלא אולי משהו לגמרי אחר, פותח עבורנו את האפשרות שתהליך הלמידה בבית הספר יידמה לתהליך הלמידה בחיים ה-"אמיתיים". באמצעות האינטרנט אפשר להיות בתוך בית הספר, אבל בעצם לצאת למרחב. התלמידים מוצאים את עצמם במרחב בו אין תשובות ידועות מראש, וכך גם אנחנו, המורים שלהם.

אין צורך תמיד לזרוק את התלמידים לים ולהיגד להם לשחות. אם אנחנו יודעים איפה ניתן למצוא תשובה ל-"שאלה" מסויימת, לא תמיד נבון לדרוש מהם להתחיל לחפש מאפס. אבל הנחת יסוד של התמידה האמיתית היא שאנחנו לא יודעים את התשובות מראש. מידע שאיננה משמעותית עבור תלמיד אחד יכול להיות יעיל מאד עבור אחר. לכן, יכולת הגישה, והמיומנות למצוא את מה שמחפשים, חשובות מאד.

אבל אין להסתפק, כמובן, רק במיומנות חיפוש המידע. אנחנו שואפים לכך שהתלמיד יוכל להגדיר את הצרכים שלו ולהעזר בקשת רחבה של מקורות מידע על מנת לאתר את המידע הדרוש לו. אחרי זה בא השלב של שילוב המידע לתוך מוצר, הפקת משמעויות מהמידע שאליו התלמיד הגיע.

מהבחינה הזאת, המטרה שלנו איננה שילוב האינטרנט בתהליך הלמידה, אלא התחדשות תהליך הלמידה כך שהוא מנצל את הגישה לים של מידע זמין, מתעדכן, ואפילו מבלבל שהוא האינטרנט. זה בהחלט יכול לקרות, אבל זה לא חייב לקרות. הכלי הזה פותח צוהר לסגנון למידה שבמשך דורות זכה למס שפתיים, אבל לא זכה ליישום. היום הוא מקנה לנו תשתית שעליה אפשר ליישמו כמו שהיינו רוצים.


לא פורסם
חולק במספר השתלמויות מורים
אביב, 1998