ימים של בידוד
(זה מה שנשאר) פנדמיק ה-COVID-19 גרם לנו לבודד את עצמנו בבתים שלנו. הקונצרטים והאופרות שאליהם תכננו להגיע בוטלו, וכמעט כל דבר אחר גם נפסק. הריחוק החברתי ריתק אותנו לבתים. האופציות של פעילות אסתטית היו מוגבלות ביותר. כן, היתה לנו טלוויזיה (ויותר מדי ממנה), וגם מוסיקה וספרים. אבל יותר ויותר מצאתי את עצמי מתבונן בצלחת. ומתוך המגבלה של לצפות במה שנשאר, שגם היה ממש מתחת לאף, יצא לי למצוא ביטוי אסתטי. אולי תחילה זה פשוט היה כל מה שהיה, אבל עם התבוננות לעומק הוא נעשה לעולם ומלואו. דף ההסבר כפי שמופיע בתערוכה עצמה
|