על עברית ועל פקקי תנועה

הרבה יותר נעים להיות חלק מאירוע תרבותי מאשר להיות חלק ממפגע תחבורתי, אבל עבור הרוב מאיתנו פקקי תנועה הם חלק אינטגרלי מהקיום היום-יומי שלנו, ואילו רק לעתים רחוקות מזדמן לנו להשתתף באירוע תרבותי-ספרותי.

גם אני מוצא את עצמי נוסע הרבה מאד בפקקי תנועה, ובזמן הנסיעות (או ליתר דיוק, העצירות) האלו אני מחפש אפיקים למחשבות. אחד האפיקים האלה הוא בדיקה של לוחיות הזיהוי, ובמיוחד חיפוש אחר לוחית שאפשר לסובב אותה על הציר שלה והיא עדיין תראה אותו המספר. אך מספרים אינם הנושא של הדפים האלה.

לעתים קרובות המחשבות מתרכזות סביב השאלה של כיצד להפוך את שיעמום ההמתנה בפקק לאירוע תרבותי, והצעה אחת, פשוטה ואלגנטית, תמיד עולה:

	בנתיבי הכניסה לכבישים המהירים/איטיים יוצבו סדרנים שמחלקים אותיות ומילים המודפסות על גליונות דביקים גדולים..
	גליונות אלה יודבקו לגג של כל מכונית שנכנס לכביש.
	כאשר הפקק נוצר, המכוניות יהיו קרובות אלו לאלו ומילים ומשפטים ייווצרו מהבליל של הגליונות שלחולקו.
	השדרנים שמדווחים ממסוקים על מצב הפקקים יקראו את השירים שנוצרים בקול רם, בשידור חי.
	הנוסעים, שהם פקוקים בפקק, ישמעו לא רק שהם פקוקים (שהיה ידוע להם בלאו הכי) אלא ישמעו את היצירות הספרותיות שהם עזרו ליצור.

חזור ל-הרהורים על עברית