חוץ מלקרוא את המוספים המיוחדים בעיתוני
השבת שהוקדשו לה, לא תיכננתי לעצמי דרך מיוחדת לציין 15 שנים למלחמת ששת הימים.
הרי, בזמן המלחמה ההיא הייתי תיכוניסט
יהודי-אמריקאי, ולמרות שבסופו של דבר ניתן לומר שהיא השפיעה עמוקות על הכיוונים
שבהם חיי התפתחו, קשה להגיד שהייתי מעורב בה אישית.
אבל כאשר מלאו 15 שנים למלחמת לבנון
(ב-1997), הרגשתי צורך לציין את המלחמה ההיא. והסיבה היתה די פשוטה: 15 שנים לפני-כן,
את העיתונים שהתכוונתי לקרוא לבסוף קראתי ברמת הגולן, במוצב על הגבול הסורי, לאחר
שגוייסתי עם פרוץ המלחמה. גדוד המילואים שאליו השתייכתי החליף יחידות סדירות שנשלחו
ללבנון.
אחרי קצת פחות משבוע, גם אנחנו היינו
בלבנון. ישבנו בפאתים הדרומיים של דמור. שם היה עלינו להמתין, בחוסר סבלנות, עד
ש-45 הימים שלנו הסתיימו.
בקיץ של 1983 שוב היינו בלבנון, הפעם
מול הסורים בגזרה המזרחית. ובינואר ופברואר של 1985 היינו שם שוב - על כביש החוף
צפונית לנהר הליטני. כאשר יצאנו מהאיזור ההוא וחזרנו הביתה, אף אחד לא החליף אותנו.
היינו החיילים הראשונים בנסיגה הארוכה והמורכבת של ישראל מלבנון.
לבנון של חורף 1985 היתה שונה מאד
מלבנון אותה פגשנו ביוני של 1982. אם בתחילת המלחמה חשבנו שמקבלים אותנו באורז
ובצהלות שמחה, כאשר לבסוף נסוגנו, היה ברור שאנחנו מגינים אך ורק על עצמנו. היה
עלינו להיות קלים בתנועה, וקיבלנו הנחיות להשאיר כמה מהפאוצ'ים שלנו ריקים כדי
שנוכל לנוע בזריזות. כהרגלי, תמיד מילאתי את הפאוצ'ים הריקים האלה עם חפצים שאספתי
בזמן הסיורים שלנו. שמרתי על החפצים האלה במשך החודש, והביאתי אותם הביתה כאשר
השתחררנו.
לאחר שהשתחררנו אירגנתי תערוכה ממה
שאספתי. כל פריט הוכנס לשקית ניילון, והשקיות האלו נשמרו בתוך קופסת קרטון שעוצבה
להזכיר קופסת אספקה צבאית. את השקיות הוצאתי ותליתי על קירות המקומות שבהם הזדמן
לי להציג את התערוכה.
התערוכות האלה התחילו סביב החורף של
1986, והם נעשו די פופולריות. אחרי שההתעניינות בהן דעכה והתערוכות הסתיימו, החזרתי
את השקיות לתוך הקופסה. הקופסה הוכנסה לארון, והתערוכה נעשתה לנחלת העבר.
בשנת 1997, כדי לציין 15 שנים מאז מלחמת
לבנון, יצרתי תערוכה אינטרנטית מהתוכן של הקופסה. באותה תקופה מיומנויות ה-HTML
שלי היו די דלות, והתוצאה לא עמדה בציפיות שלי. אבל לא היתה בכך חשיבות רבה היות
ומספר חודשים אחרי העלאת התערוכה לאינטרנט השרת שעליו היא ישבה נסגר.
הגירסה האינטרנטית הזאת קרובה יותר בהרבה
למה שקיוויתי ליצור. אבל היא גם מעוררת שאלות די קשות. התערוכה המקורית כללה בסך
הכל החפצים בתוך השקיות ולידם כותרות. כאשר אני מעלה את הדברים לאינטרנט, אני חש
צורך להרחיב קצת בהסברים. אבל לא ברור אם התוספת הזאת אכן מוסיפה, או אולי גורעת.
עמדתי בפיתוי של הרחבת היקף הפרויקט הזה. לפני מספר שנים תמללתי את היומנים שלי מלבנון
שבמקור נכתבו בכתב יד ומאוחר יותר הוקלדו לתוך מכונת כתיבה. יכולתי להכניס חלקים
נרחבים מהם כאן, אבל התוצאה היתה משהו שונה מאד מהתערוכה המקורית. אם מישהו מעוניין
לעיין ביומנים ההם, אפשר להתקשר
אלי ואני אשקול אם לשלוח אותם.
מעל לפרויקט הזה בכללותו תלוייה שאלה שעבורי היא הבעייתית ביותר: אם לתערוכה הזאת יש כוח, הוא נמצא במפגש הישיר עם החפצים עצמה. אולי הצגתם של צילומים בלבד גורם לאבדן הכוח הזה.
אין לי תשובות להרהורים האלה. אני כן
יודע שזה זמן רב אני חושב על העלאת התערוכה ל-WWW. ועכשיו
סוף סוף זה נעשה - התרומה שלי לזכרון מלחמת לבנון.
ינואר, 2004