מאיגרא רמא לבירא עמיקתא בשנה אחת?
מספר חודשים אחרי פרסום בדיקה ראשונית של תופעת ה-MOOC , היחידה לסביבות הוראה ולמידה מקוונות ממשיכה לבחון את הקורסים האלה, ובודקת מה השתנה מאז הבחינה הראשונית. מתברר שדברים משתנים מהר, וכיווני ההתפתחות הצפויים אינם בהכרח מתגשמים.
נהוג לציין שבהשוואה לתחומים אחרים שבהם חלו שינויים מפליגים, דווקא בחינוך אדם מהמאה ה-19 שייכנס לכיתת לימוד היום כמעט ולא ירגיש שהשתנה דבר. הביקורת הזאת, שמרבים לכנות אותה "תופעת "Rip Van Winkle , מאפיינת את ההתייחסות של תומכי התקשוב כלפי החינוך וההשכלה הגבוהה היום. סקירה היסטורית מעמיקה היתה מראה שגם בתחום החינוך הרבה מאד השתנה במאה השנים האחרונות, ובכל זאת יש מידה לא קטנה של אמת בקביעה שקשה למצוא בכיתה הלא מתוקשבת שוני רב מהכיתה כפי שהיתה לפני מאה שנה.
גם לקראת סוף המאה ה-20, כאשר כלים דיגיטאליים התחילו לחדור לתוך הכיתה, במידה רבה הכיתה נשארה כפי שנראתה שנים לפני-כן. ביטוי חריף במיוחד לתפיסה הזאת מופיע בכתבה על קורסים מקוונים, פתוחים וגדולים (MOOC) מחודש נובמבר ב- Fast Company, מגזין שמתמקד בתחום העסקים, ובעיקר טכנולוגיים. שם אנחנו קוראים על ההתייחסות של עמק הסיליקון למתרחש בחינוך:
"Education hasn't changed for 1,000 years," says Peter Levine, a partner with Andreessen Horowitz and a Udacity board member, summing up the Valley's conventional wisdom on the topic.
אמירה כזאת מצביעה על חוסר הבנה משווע בנוגע לשדה החינוכי, אבל היא בכל זאת אופייני לתפיסה רווחת בעולם העסקים, ובציבור מחוץ לשדה החינוך. אצל אלה נוצר הרושם שחידושים טכנולוגיים מחוללים את השינוי שבמשך דורות בושש לבוא. זאת ועוד, לפי התפיסה הזאת, חידושים טכנולוגיים מביאים ל-"שיבוש" של החינוך כפי שהכרנו אותו עד היום.
רעיון ה-"שיבוש" לא נוצר בתחום החינוך. הרעיון פותח לקראת סוף המאה ה-20 על ידי קלייטון כריסטנסן, פרופסור למנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד. כריסטנסן הבחין בין חידושים שנמצאים ברצף פחות או יותר צפוי של התפתחות של מוצר או של שוק, לבין חידושים שמאיימים על אותו רצף מפני שהם עונים על צורך שלא קיבל מענה מהמוצרים הקיימים והמוכרים. כריסטנסן כינה חידושים כאלה "משבשים". מאפיין חשוב של חידושים משבשים הוא שבתחילת דרכם הם אינם צריכים להיות מלוטשים, או להציע פתרונות כוללים לבעיה כלשהי. אם החידוש עונה על צורך שלא זוהה לפני-כן על ידי מוצרים קיימים, הוא עתיד לשבש את הקיים, ואף לרשת את מקומו.
יזמים רבים מחפשים את המוצר שיוכל לשבש את החינוך. יש להם שני מניעים מרכזיים: בעיניהם החינוך של היום מקולקל – הוא איננו ממלא את תפקידו, או עושה זאת בצורה לא מוצלחת. בנוסף, הם מקווים שה-"מוצר" החדש שהם מציעים יענה על הצורך שזיהו ויוכל לחדור לשוק ובדרך הזאת יבטיח להם הכנסות גדולות. בשנת 2008 כריסטנסן פרסם ספר בשם "Disrupting Class" בו הוא ביקש להראות שהתקשוב יוצר חוויה לימודית מותאמת אישית לכל תלמיד, ושהאפשרות הזאת עתיד לשבש את החינוך. בפברואר, 2013, כריסטנסן, יחד עם מיכאל הורן, פרסם כתבה ב- Wired בה התייחס לקורסים מקוונים, פתוחים וגדולים, ועל היכולת של הקורסים האלה להוות שיבוש. שם הוא הכריז:
המילה MOOC נפוצה כל כך בחוגים מסויימים שלפעמים נדמה שאין מי שאיננו מכיר אותה, או את משמעותה. עם זאת, חשוב להבהיר את פשר ראשי התיבות האלה. MOOC הוא Massive Open Online Course. קורסי ה-MOOC הראשונים פעלו כ-"קהילות לומדים" שהציעו סביבה פתוחה לאנשים שביקשו לבחון נושא מסוים. הקורסים האלה לא היו קורסים במשמעות המסורתית של המילה, והמרצים בהם פעלו יותר כמנחים מאשר כבני סמכה בתחום הנלמד. בשנת 2011 חל שינוי, כאשר מספר אנשי אקדמיה אימצו את רעיון ה-MOOC כאמצעי להקניית ידע בתחום מסוים לאוכלוסיות גדולות – של אלפים, ואפילו של עשרות אלפים, של לומדים. הנרשמים לקורסים האלה צפו בהרצאות מצולמות וקראו פרקי קריאה שהגיעו אליהם באמצעות האינטרנט. בסיום הקורס, גם כמו בקורס מסורתי, היה על הלומדים להראות בקיאות בנושא, לרוב על ידי מבחנים. במהלך השנה האחרונה מוסדות להשכלה גבוהה רבים, וגם יזמים בתחום התקשוב, התלהבו מהסיכוי של ה-MOOC לחולל שינוי בחינוך. במהלך 2012 ו-2013 הפופולאריות של קורסי MOOC פרחה. בסיום שנת 2013 המצב נראה פחות מזהיר מאשר בתחילתה.Yes, the word “disrupt” is overused. But it has a specific meaning when we’re talking about it. And MOOCs do bear the early hallmarks of a disruptive innovation
במהלך 2012 קורסי MOOC – קורסים מקוונים, פתוחים וגדולים – הוכתרו כמובילי השיבוש בהשכלה הגבוהה, ולא רק על ידי כריסטנסן. סבסטיאן תרון, מייסד Udacity, אחד היזמויות המובילות בתחום ה-MOOC, ביטא את הכוח השיבוש של ה-MOOC כאשר הכריז שלדעתו בתוך 50 שנה יהיו רק 10 אוניברסיטאות – לא יהיה צורך באוניברסיטאות נוספות מפני שאפשר יהיה ללמוד באמצעות הקורסים המאסיביים שיוגשו על ידי האוניברסיטאות היוקרתיות שישרדו. כיאה לתפיסת של כריסטנסן, לפי תרון, העובדה שההשכלה הגבוהה היתה יקרה מאד, ובמקרים רבים לא הכשירה את בוגריה להשתלב במערך העבודה אחרי לימודיהם, סימנה אותה כבשלה לשיבוש, גם אם עד להופעת ה-MOOC הבשלות הזאת לא היתה נהירה לקברניטי ההשכלה הגבוהה. מסלול לימודים שהלומד יכול לעצב בהתאם לטעמו, או לייעד הפרנסתי שהוא קבע לעצמו, ובמחיר זול מאד, יכול להוות שיבוש של ממש. בתמצית, זה האיום של ה-MOOC על ההשכלה הגבוהה – איום שהוביל את ה-New York Times להכריז על 2012 כשנת ה- MOOC, ועיתונאים כמו תומס פרידמן לכתוב , גם בתחילת 2013, שמהפכה מבורכת מאד בעיצומה:
Nothing has more potential to lift more people out of poverty — by providing them an affordable education to get a job or improve in the job they have. Nothing has more potential to unlock a billion more brains to solve the world’s biggest problems. And nothing has more potential to enable us to reimagine higher education than the massive open online course, or MOOC, platforms that are being developed by the likes of Stanford and the Massachusetts Institute of Technology and companies like Coursera and Udacity.
אבל במהלך 2013 משהו השתנה – אפשר אפילו להגיד שהשיבוש השתבש. בתחילת השנה רבים ניבאו שהתפשטות קורסי MOOC בהשכלה הגבוהה מאיים כמעט על עצם קיומה של האוניברסיטה. אבל ככל שהשנה התקדמה נוצרו בקעים בחדירת ה-MOOC למרחב החינוכי. סגל החוג לפילוסופיה של San Jose State University אשר בקליפורניה, למשל, החליט שקורס בנושא "צדק" של מיכאל סנדל שהוצע דרך EdX, אחד מיזמויות קורסי ה-MOOC הראשיים, לא יוצג לסטודנטים שלהם. סנדל, פרופסור בהרווארד, מלמד את קורס הצדק שנים רבות, והוא נחשב לקורס מאד מוערך. עם זאת, החוג לפילוסופיה היה בדעה ש-"'קורס" שאיננו מותאם לסטודנטים שמשתתפים בו איננו יכול להשיג את המטרות שהחוג הציב.
היו גם מרצים שלימדו קורסי MOOC שהחליטו לא להמשיך. מיטצ'ל דונייאה לימד קורס בסוציולוגיה דרך Coursera, והיה מאד מרוצה מהחוויה. ובכל זאת, הוא החליט, בינתיים, להפסיק. ב-Chronicle of Higher Education הוא הסביר:
באופן ישיר החושש של דונייאה נובע מהציפיה שה-"שיבוש" של ה-MOOC יפגע בחינוך הציבורי, ובמקום שהוא יאפשר השכלה זולה לכל, הוא יעשיר את המשקיעים שעתידים להרוויח ממודל חדש להשכלה.I've said no, because I think that it's an excuse for state legislatures to cut funding to state universities.... And I guess that I'm really uncomfortable being part of a movement that's going to get its revenue in that way. And I also have serious doubts about whether or not using a course like mine in that way would be pedagogically effective.
ולצד היסוסים, ואפילו התנגדות, של אנשי סגל, התברר שקורסי MOOC גם מתקשים לענות על הצרכים הלימודיים שלמענם הם נוצרו. כאשר עשרות אלפי אנשים מתחילים קורס MOOC, אחוז נמוך של מסיימים איננו בהכרח מדד הוגן להצלחה או לכשלון. אבל התברר שלרוב המכריע של המתמידים בקורסים האלה היו כבר תארים מתקדמים – אותם אנשים שלא היו זקוקים לקורסים האלה כדי "להתקדם" בחיים, אלא שלמדו בהם להנאתם האישית.
לקראת סיום השנה סבסטיאן תרון, ששנה לפני-כן ניבא את נבואתו הידועה בנוגע לעתיד האוניברסיטה, התראיין . הפעם הוא היה הרבה פחות אופטימי לגבי היכולת של ה-MOOC להשפיע על ההשכלה הגבוהה:
We were on the front pages of newspapers and magazines, and at the same time, I was realizing, we don't educate people as others wished, or as I wished. We have a lousy product.
רבים הסכימו עם הקביעה של תרון שהתוצר ש-Udacity הפיק היה די גרוע למטרות השכלה אקדמית. אבל אין זה אומר שצריכים לנטוש את המוצר. אפשר, למשל, להסב אותו למטרות אחרות – להכשרה מקצועית, למשל. היום זה הכיוון החדש אליו תרון פונה, וכנראה עושים כך גם ב-Coursera. בראיון מחודש נובמבר אנדרו נג, אחד מיוזמי Coursera ציין שהחברה שלו גם מנסה להתקדם בכיוון הזה.
אם המטרה המקורית של ה-MOOC היה לאפשר להשכלה אקדמית לכל דורש, בעלות כמעט אפסית, קשה לא לראות בניתוב הרעיון לכיוון של הכשרה מקצועית פנים-עסקית כסימן של כשלון. אבל אולי "כשלון" ה-MOOC הוא גם נצחונו. רוב העדויות אכן מחזקות את מה שתרון מודה – ה-MOOC לא יחולל מהפכה בהשכלה הגבוהה. האוניברסיטה כפי שאנחנו מכירים אותה היום, עם מגרעותיה אך גם עם מעלותיה, כנראה עוד תמשיך להתקיים שנים רבות. אבל אין זה אומר שהאוניברסיטה היא הדרך היחידה לרכוש דעת. במאמר ב-Chronicle of Higher Education מסוף חודש נובמבר , ג'ונתן פרידמן, פרופסור לספרות אנגלית באוניברסיטה של מישיגן, צוהל על שקיעתם של קורסי MOOC ממרכז הבמה. בעיניו, הבעיה של ה-MOOC היתה היומרה שהקורסים האלה הם שווי ערך להשכלה "אמיתית":
MOOCs are just the latest incarnation of bringing watered-down versions of culture, knowledge, and learning to a mass audience.
אך יחד עם השמחה לאיד יש בכל זאת נקודת אור. פרידמן מוכן לאפשר ל-MOOC למלא תפקיד אחר, תפקיד של "השכלה לעם", ואפילו לראות בכך חיוב, כל עוד הקורסים אינם מתיימרים להתחרות עם לימוד אוניברסיטאי:
Problems arise only when we think of MOOCs as university courses rather than as learning for the masses.
אז אחרי שנה של הבטחות גדולות, האם כל מה שנשאר מה- MOOCהוא ייעול בהכשרה מקצועית, והיצע של "השכלה כללית" לאלה שמעוניינים בה רק להנאתם האישית? יתכן שאכן מדובר בהר שהוליד עכבר. שנת 2013 נפתחה עם ההכרזה של הניו יורק טיימס שזאת "שנת ה-MOOC". היא מסתיימת עם כתבה נוספת בטיימס. הכתבה הזאת מנמיכה בהרבה את הציפיות מה- MOOC. כבר עם פתיחת הכתבה ברור שאכזבה מסויימת מחליפה את ההתלהבות הראשונית:
Two years after a Stanford professor drew 160,000 students from around the globe to a free online course on artificial intelligence, starting what was widely viewed as a revolution in higher education, early results for such large-scale courses are disappointing, forcing a rethinking of how college instruction can best use the Internet.
הכתבה מביאה מספר מקרים שבהם ההבטחה של קורסי MOOC איננה מתממשת, ומתגלה שקשה היה לעמוד בתדמית שנוצרה. מהבחינה הזאת, יתכן שהסיפור של ה-MOOC איננו שונה במיוחד מהסיפור של חידושים אחרים, ובמיוחד חידושים טכנולוגיים, בחינוך. מפני שקורסי MOOC יכולים למלא צורך אמיתי של חשיפה רחבה למתעניינים, ומפני שהם באמת יכולים לחסוך כסף ללומדים, הם לא ייעלמו. עם זאת, בסוף שנת 2013 ברור שהם לא יחוללו מהפכה בהשכלה הגבוהה.
לאור זה, מתבקשים לפחות שני הרהורים משמעותיים בנוגע לקורסי MOOC ועתיד ההשכלה הגבוהה, וגם בנוגע להכשרת מורים.
חלק משמעותי מההתלהבות כלפי ה-MOOC נבע מהשיווק המאסיבי לו הוא זכה בעקבות ההשקעה הכספית של סטרט-אפים שעטו על ההזדמנות להרוויח בגדול. נכון להיום, על אף ההבטחה הגדולה, הרווחים הגדולים אינם נראים באופק, ובעקבות זה גם ההתעניינות בקורסי MOOC דועכת. אבל גם אם ה-MOOC לא מצליח לשבש את ההשכלה הגבוהה, אין זה אומר שהכל בסדר בה. דווקא העלות הגבוהה של ההשכלה הגבוהה, והעדר ההבטחה שלימודים גבוהים יובילו למשרות עבודה טובות, מזכירים לנו שההשכלה הגבוהה נמצא במשבר. אולי ה-MOOC לא יהיה זה שיוציא אותה מהמשבר הזה, אבל ההתעניינות הגדולה שהוא יצר ממחישה עד כמה הבעיה אקוטית.
ובכל זאת, נשאלת השאלה אם עלייתו, או דעיכתו, של ה-MOOC צריך להשפיע על הכשרת מורים. יתכן שקורסים בתחומי הדעת ניתנים להוראה "מאסיבית" באמצעות קורסי MOOC (כזכור, הוראה בדרך הזאת בוודאי תחסוך כסף), אבל בכלל לא ברור אם הפורמט הזה מתאים לשיעורי דידקטיקה או פדגוגיה. שיעורים כאלה דורשים מידה גדולה של מעורבות אישית, וגם קשר בין הלומדים כדי שכל אחד יוכל לעצב לעצמו את דרכי ההוראה המתאימים לו. ספק אם קורס מאסיבי יוכל להעניק לפרח ההוראה סביבה שבה הוא יוכל לעשות זאת. עם זאת, אם אכן אפשר יהיה להפריד בין הקורסים בתחומי הדעת לבין קורסים בדידקטיקה ובפדגוגיה, יתכן שגוף מסחרי יצליח לגייס מרצים בכירים בתחומי הדעת השונים שיילמדו את המקצועות האלה בקורסי MOOC. אמנם סידור כזה עשוי לפגוע בפרנסתם של רבים מהמרצים במכללות של היום, אבל פגיעה בפרנסת המרצים איננו בהכרח פגיעה בהכשרה של פרחי ההוראה. (השאלה אם קורסים בתחומי הדעת השונים צריכים להילמד אחרת לפרחי הוראה מאשר לסטודנטים אחרים היא שאלה שבוודאי דורשת התייחסות.)
קורסי MOOC עשויים להשפיע על הכשרת המורים מהיבט אחר – היבט שהוא אולי משמעותי יותר. אם קורסי MOOC יצליחו לשבש את החינוך כפי שאנחנו מכירים אותו היום, וגם יחדרו ל-K12, מלאכת ההוראה עשויה להשתנות בצורה מהותית. במקום שלכל כיתה יהיה מורה שאחראי לכלל תהליך הלמידה של תלמידיו, יתכן שקבוצה קטנה של מורים-מומחים יילמדו להמוני תלמידים שכבר אינם יושבים בכיתות. במציאות חינוכית כזאת ה-"מורה" של היום יהפוך לטכנאי שמשלים את החסר מהשיעורים המשודרים, ואולי יגיש עזרה נקודתית לתלמידים מתקשים. אם כך יהיה עתיד בית הספר, כלל מערך ההכשרה של פרחי ההוראה ישתנה. אולי אפילו לא יהיה צורך בהכשרה בדידקטיקה ובפדגוגיה. יתכן שזה החזון של רבים מאלה שמבקשים לשבש את החינוך של היום באמצעות ה-MOOC.
במקרה הטוב, קורסים מקוונים גדולים ופתוחים מאפשרים השכלה לכל במחיר סביר. עם זאת, במקרה הפחות טוב הם עדיין מאיימים לשבש את החינוך ולהפוך אותו למשהו שונה מאד ממה שמוכר היום. התפיסה ה-"חינוכית" של רבים מאלה שמבקשים לשבש את החינוך כפי שהוא היום יונקת מגישות ביהיביוריסטיות שרואות בהוראה הפרונטלית האמצעי הרצוי כדי להקנות דעת. במקרים רבים מדי, קורסי MOOC מיישרים קו עם התפיסה הזאת. יתכן שעבור אלה שעוסקים בהכשרת מורים הדרך הטובה ביותר לחסום את השיבוש המקווה היא להקים דור של מורים שמבין שיש דרכים טובות יותר ללמוד.
מקורות
 |
How to Bring Our Schools Out of the 20th Century (Time Magazine, 12.18.2006 | |
| There's a dark little joke exchanged by educators with a dissident streak: Rip Van Winkle awakens in the 21st century after a hundred-year snooze and is, of course, utterly bewildered by what he sees. Men and women dash about, talking to small metal devices pinned to their ears. Young people sit at home on sofas, moving miniature athletes around on electronic screens. Older folks defy death and disability with metronomes in their chests and with hips made of metal and plastic. Airports, hospitals, shopping malls--every place Rip goes just baffles him. But when he finally walks into a schoolroom, the old man knows exactly where he is. 'This is a school,' he declares. 'We used to have these back in 1906. Only now the blackboards are green.' | ||
|
Udacity's Sebastian Thrun, Godfather of Free Online Education, Changes Course | |
|
Beyond the Buzz, Where Are MOOCs Really Going? |
|
|
The Year of the MOOC | |
|
Revolution Hits the Universities | |
|
A Star MOOC Professor Defects—at Least for Now | |
|
Udacity's Sebastian Thrun, Godfather of Free Online Education, Changes Course | |
|
Coursera founder Ng counters MOOC criticism, aims for corporate education market | |
|
MOOCs: Usefully Middlebrow | |
|
After Setbacks, Online Courses Are Rethought | |
פורסם ב: ביטאון מכון מופ"ת גליון מס' 52 פברואר, 2014 |
