תחילה שימש בית הדפוס כמעט אך ורק להדפסת ספרים,

והספרים שהודפסו היו מעטים: ספרי תנ"ך, כתבי אבות הכנסיה,
כתבים קלאסיים וסיפורי הקדושים. בהמשך גדל מבחר הספרים
שראו אור באופן משמעותי, ומתחת מכבש הדפוס יצאו ספרי
יעוץ, מעשיות וספרים רבים נוספים.
תוך זמן קצר גילו המדפיסים שלדפוס שימושים רבים נוספים: 
מפות, למשל, היו פופולריות, ולא עבר זמן רב עד שאנשים גילו 
שביכולתם להפיץ את דעותיהם ברבים בעזרת כרזות. אך אולי 
השמוש הנפוץ ביותר של כרזות מודפסות היה לצורכי פרסום. אין 
פרוש הדבר שהפרסום לא היה קיים לפני המצאת הדפוס. אבל 
הדפוס זירז מאוד את התפתחות התחום.                                                    

לפני המצאת הדפוס היה שוק הספרים פחות או יותר סטטי.
כמעט כל ספר היה מיועד לקונה מסוים, ולא היה צורך באמצעי 
שיווק מיוחדים. עתה, בעקבות הדפוס, היו עותקים רבים בנמצא 
ונוצר הצורך לעודד את קנייתם. לשם כך המדפיסים הפיקו 
והפיצו רשימות של הכותרים שהם הוציאו לאור, או דפי פרסום 
שעליהם נכתבו תקצירים של ספרים, כדי לעודד את קנייתם. 
בערים שבהן שכנו אוניברסיטאות הם גם הפיצו מודעות 
המבשרות על הרצאות של אנשים שאת ספריהם הם הדפיסו, כדי 
לעודד את קניית הספרים.