ל הדף אשר נכנס למכבש הדפוס הודפסו כמה עמודים בבת אחת.

את הדף חילקו הסדרים לפני ההדפסה לעמודים, כך שלאחר קיפולו
יעמדו העמודים בסדר ובכיוון הנכונים. הסדר היה אחראי גם 
לסידור העמודים על הדף הגדול אשר נקרא גם  "גיליון דפוס".

לסדנת ההתנסות בנושא - קיפול הנייר.

עוד היום משתמשים במונחים שהיו מקובלים במאה הראשונה של 
הדפוס בבואנו לדבר על גודל הדף:פוליו וקוורטו.

 בנייר פוליו גיליון הדפוס מקופל פעם אחת, כך שמתקבלים 
      ארבעה עמודים נפרדים.

 בנייר קוורטו גיליון הדפוס מקופל פעמיים, כך שמתקבלים שמונה 
      עמודים נפרדים.    



ניקח עכשיו פסק זמן קצר לקצת חשבון:

מעריכים שלקראת סיום המאה הראשונה של הדפוס אפשר היה 
להדפיס כ-250 דפים בשעה ושמהדורה ממוצעת של ספר היתה בת 
כאלף עותקים. משני צדדיו של גיליון דפוס אפשר להדפיס שמונה 
עמודי קוורטו. אם בשעת עבודה אחת אפשר היה להדפיס 250 
דפים, הרי שבארבע שעות אפשר היה להדפיס כ-1000 עותקים של 
דף אחד. ארבע שעות נוספות היו דרושות כדי להדפיס אלף עותקים 
של צדו השני של הדף. במאה ה-16 יום עבודה ארך יותר משמונה 
שעות, אולם מניחים כי מכבש הדפוס עבד ביום אחד כשמונה שעות 
נטו. כדי להדפיס ספר בן 96 עמודי קוורטו היה צורך ב-12 גיליונות 
נפרדים. חישוב פשוט מראה כי אפשר היה להדפיס מהדורה אחת 
ב-12 יום. אם כך, במשך זמן שבקושי היה מספיק לאדם אחד 
להעתיק ספר אחד בכתב-יד, יכלו מספר בעלי מקצוע ושוליות בבית 
דפוס להכין אלף עותקים של הספר.

על פני גיליון דפוס אחד הדפיסו כמה עמודים. על מנת שכל 
העמודים יודפסו בצורה הנכונה היו זקוקים לדרך מיוחדת לקיפול 
הנייר. כמה מהדפים היו מודפסים כלפי מעלה ואחרים - כלפי מטה. 
אחד הסדרים דאג לסידור העמודים השונים על הגיליון. היו 
למדפיסים כמה סימנים בדפים, שעזרו להם לסדר אותם בסדר 
הנכון וכך שמשני צדדיו של כל דף יהיו העמודים הנכונים.