ימים של בידוד

(זה מה שנשאר)

פנדמיק ה-COVID-19 גרם לנו לבודד את עצמנו בבתים שלנו. הקונצרטים והאופרות שאליהם תכננו להגיע בוטלו, וכמעט כל דבר אחר גם נפסק. הריחוק החברתי ריתק אותנו לבתים. האופציות של פעילות אסתטית היו מוגבלות ביותר. כן, היתה לנו טלוויזיה (ויותר מדי ממנה), וגם מוסיקה וספרים. אבל יותר ויותר מצאתי את עצמי מתבונן בצלחת. ומתוך המגבלה של לצפות במה שנשאר, שגם היה ממש מתחת לאף, יצא לי למצוא ביטוי אסתטי. אולי תחילה זה פשוט היה כל מה שהיה, אבל עם התבוננות לעומק הוא נעשה לעולם ומלואו.

ולכן התמקדתי בארוחות, או ליתר דיוק, במה שנשאר בצלחת אחריהן.

בהתחלה היתה זאת פעילות כמעט יום-יומית – בעיקר מפני שכמעט לא היה שום דבר אחר לעשות. אבל ככל שהשתחררנו מההסגר המאולץ, זכינו באפשרויות נוספות, והאופק התרחב. נעשה ברור שהפרויקט הזה יכול להסתיים.

ההקלקה על כל צלחת מעלה צילום בגודל ענק.

מאי, 2020

To the English version