מבוא

במחצית שנות השמונים של המאה עשרים, כאשר החל מחשוב מערכת החינוך בישראל, המחשב נתפס בעיקר ככלי המסוגל לפתח תהליכי תרגול ואימון ולהדגים סימולציות. המחשבים מוקמו אז במעבדות סגורות ולא נמצאו בסביבה הלימודית המידית של התלמידים.

בתחילת שנות התשעים החלו חלק מבתי-הספר היסודיים להכניס את המחשבים לכיתות האם, ואז עלו ביתר שאת שאלות חדשות לגבי סביבת הלמידה החדשה, ארגון הלמידה, התכנים, והיחסים בין מורה לתלמידים. המחשבים הוכנסו קודם כול לכיתות הגבוהות של בית-הספר היסודי, ואם קרה שהכניסו מחשבים לכיתות א' - הקפידו לעשות זאת לקראת סוף שנת הלימודים, לאחר שהילדים כבר "שלטו" בכתיבה ובקריאה. החלטות אלו היו מבוססות על ההנחה, שרכישת קריאה וכתיבה אינן קשורות בסביבה הממוחשבת ולכן אין "להפריע" לתהליך המורכב של רכישת קרוא וכתוב באמצעות מחשבים.

תפיסה זו השתנתה באחרונה לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות ולאור הניסיון החינוכי המצטבר. אז עלה הצורך לבחון בצורה מבוקרת את השפעת הסביבה החדשה על תהליכי רכישת השפה הכתובה בכיתות א'-ב'. לפיכך, בשנת 1996, יזם האגף לחינוך יסודי במשרד החינוך, בניהולה של ד"ר אילנה זילר, פרויקט ניסויי ("תכנית נו"פ -ניסוי ופיתוח") בכיתות אלה. התכנית הופעלה בשבעה מחוזות בארץ.

התפיסה שהובילה את יוזמי התכנית "רכישת השפה הכתובה בסביבה ממוחשבת" נשענה על העיקרון שהמחשב הוא חלק בלתי נפרד מהסביבה הלימודית. מיומנויות השימוש במחשב הן מיומנויות יסוד אשר יש ללמדן החל בכיתה א' ולשלבן באופן אינטגרטיבי בתכנית הלימודים.

בבסיס הניסוי עמדה ההנחה, ואף נמצאו לכך תימוכין בהמשך, שהשימוש במחשב בשלבים מוקדמים תורם לתהליך רכישת השפה במספר מובנים:
  בשלבים הראשונים של רכישת השפה הכתובה רבים עדיין הילדים המתקשים לדלות מן הזיכרון את הסימן הגרפי של האותיות. מבנה המקלדת מאפשר לילד לראות את כל אותיות האלף-בית ואת הסימנים שמהם מורכב הטקסט הכתוב. מצאנו שעובדה זו מקלה על כתיבת הילדים.
  סביבת העבודה במחשב מקלה על תהליך הטיוט, השכתוב, העריכה והפרסום.
  סביבת עבודה ממוחשבת תומכת בקשר שבין רכישת הקריאה לרכישת הכתיבה.
  אינטראקציות בין-אישיות סביב מחשב תורמות לטיפוח השיח הדבור ותומכות במעבר מדיבור לכתיבה.
  השימוש במחשב מאפשר לשלב בקלות מערכות ייצוג שונות לצד אותיות ומילים: איור, טיפוגרפיה, צבע וצלמיות.

מאפייני הסביבה הלימודית משולבת המחשב

במרכז תכנית זו עומדת פעילות הילדים בכיתות א'-ב' בסביבה עתירת טכנולוגיה ושפה. לפיכך, התנאי להשתתפות בניסוי היה בניית סביבה שתאפשר למידה משמעותית, התייחסות לשוֹנוּת בין הלומדים, והתאמה לצרכים הייחודיים של התקופה בה אנו חיים.

על-פי התפיסה שהובילה את הניסוי, המחשבים שולבו בסביבה באופן שיהוו חלק מהפעילות היום-יומית כבר בראשית כיתה א'. לשם כך מוקמו עמדות המחשב בתוך הכיתה והגישה אליהן התאפשרה במשך מרבית שעות היום.

בדרך זו, כאשר המחשב הוא חלק אינטגרלי מסביבת הלמידה הקבועה, ניתן להפיק מספר יתרונות מרכזיים:
  המורה זמינה להדרכה ולהכוונה של הלומדים.
  אפשר לשלב את הכתיבה במחשב על-פי הצרכים והתכנים העולים במהלך השיעור.
  זוהי סביבה המעודדת אינטראקציה בין-אישית ולכן תומכת בדרכי למידה שיתופיות.
  אפשר לכוון את התלמידים לפעילות במחשב בדרך גמישה ובהתחשב בהטרוגניות שלהם.
  לילדים קל יותר ליזום בעצמם פעילות לימודית משולבת מחשב.
  סביבה כזו מאפשרת בחירה ומעודדת סקרנות.