I only rarely throw things away. Where I store them is another question, and when I look for them they're not so easy to find, but sooner or later I'll find them.
And that's how it was with this exhibit. I'm still looking for the few hundred slips of paper with all the drawings, but I did find the enlargements of the 33 drawings that were exhibited, and was able to photograph them. That means that this exhibit, prepared as Kibbutz Hatzor started installing telephones in its members' apartments (which put an end to the need for the communal telephone and the long lines to use it) can now we put on the web. Some of the pages are somewhat eaten. That happens after many years of neglect. But perhaps that even adds something to the historicity of the exhibit.
|
רק לעתים רחוקות אני זורק דברים. אין זה אומר שאני זוכר את המקום שבו אני מאחסן אותם, כך שכאשר מחפשים אותם לא כל כך קל למצוא אותם. אבל במוקדם או במאוחר הם מתגלים.
וכך גם עם התערוכה הזאת. אני עדיין מחפש את מאות הפתקאות שמכיל את כל הציורים/שרבוטים, אבל כן מצאתי את 33 ההגדלות של הציורים שהוצגו בתערוכה, וכך יכולתי לצלם אותם. וכתוצאה, התערוכה הזאת, שהוכנה לכבוד הכנסת טלפונים משפחתיים לתוך הדירות של קיבוץ חצור (כך שכבר לא היה צורך בטלפון הציבורי והתורים הארוכים להשתמש בו) יכולה עכשיו לזכות בתצוגה בווב. כמה מהדפים כבר אכולים קצת. זה קורה אחרי שנים רבות של הזנחה. אבל זה אולי מוסיף משהו לתחושה של ההיסטוריות של התערוכה. |
