בעלות אלף-בית בן מספר קטן של אותיות.
ידוע לנו שזמן רב לפני המצאת הדפוס באירופה הצליחו בסין
ובקוריאה לבנות תהליך דומה מאד לזה של הדפוס.
השפות הכתובות הסינית והקוריאנית משתמשות באלפי סימנים
ולא באלף בית כדוגמת האלף בית העברי, היווני או
הלטיני בעל עשרות סימנים. האותיות הבודדות העומדות בליבו של
תהליך הדפוס אינן ישימות עבור כתב כזה. לעומתן נכתבו השפות
האירופאיות באלף בית הלטיני המצומצם, אשר איפשר את הצלחתו
הטכנולוגית של הדפוס כתוצאה משתי סיבות:
* ניתן היה לצקת מספר קטן יחסית של אותיות שונות, ולכן היה
צורך במעט תבניות.
* סדר הטקסט יכול היה לראות את כל האותיות השונות מונחות
לפניו בלי סיבוכי יתר.
 ובכל זאת, האלף-בית הלטיני שאנחנו פוגשים בספרים המודפסים
היום נכתב באופן שונה במקצת מזה של התחלת הדפוס. הכתב
נראה שונה בעיקר בגלל החלפת הגופן, אולם בעקבות הדפוס קטנו
גם מספר האותיות המחוברות )שהיו רבות למדי בכתבי היד( ואיתן
מספר סימני הדפוס על שולחן הסדר.
אודות התמונה:
התמונה היא חלק מתוך דף דוגמאות של גופן לטיני אחד. בדף
הדוגמאות ניתן לראות את כל הסימנים הקיימים בגופן, ואת
הגדלים השונים שבהם כל סימן מופיע. אחרי האותיות מופיעים
מספר משפטים כדי להראות כיצד נראה קטע מודפס בגופן. כל אות,
בכל גודל, היא יציקה נפרדת.
בשורה השלישית מופיע מספר רב של צירופי אותיות. היום יוצרים
את הצירופים האלה על ידי אותיות נפרדות, ואילו בתחילת הדפוס
כל צירוף היה למעשה יציקה נפרדת.
|
