להעשות באופן ידני, בשיטות דומות לאלו שהיו מקובלות עבור
כתבי היד. את כתבי היד היו כורכים בכריכות איכותיות ויקרות
מאד. הן היו עשויות מעץ ומצופות בבדים יקרים, עור ולעיתים אף
זהב, ומחוזקות במתכת. בשנים הראשונות לאחר המצאת הדפוס
המשיכה הכריכה להיות זהה לכריכת כתבי היד. אולם לקראת סוף
המאה החמש עשרה החלו להשתמש בחומרים פשוטים יותר, ולוותר
על חלק גדול מהקישוטים שהיו מקובלים עד אז. לוחות העץ
שבכריכה הוחלפו מאוחר יותר בקרטון עשוי מניר ישן דחוס ונעטף
בבדים פשוטים. הפיכת הספר למוצר הנמכר לצבור רחב יותר )אך
עדין רק למיעוט קטן באוכלוסיה( הביאה לפישוט הכריכות ולירידה
במחירן. אולם עדיין כריכות אלו היו חזקות הרבה יותר מאלו
המיוצרות ביצור המוני.  רוב הספרים לא נכרכו בבית הדפוס. מרבית הספרים נמכרו
במקומות רבים ומרוחקים מהעיר שבה הם הודפסו. הכריכות
הכבדות העלו מאד את עלות ההובלה של הספרים. לכן הספרים
הועברו מעיר לעיר כערמות דפים ללא כריכה. רק בעיר היעד כרכו
את הספרים, וגם כריכה זו נעשתה בדרך כלל רק לאחר הקניה ולא
לפניה. כורכים רבים היו כורכים את הספר בהתאם לרצונו של
הלקוח. כך ניתן למצוא עותקים זהים של ספרים עם כריכות שונות
לחלוטין בצבעים שונים. עם הגדול בשוק הספרים נעשה מקובל
יותר ויותר לכרוך את הספרים לפני מכירתם, אולם עדין על ידי
החנות המוכרת ולא בית הדפוס שהדפיס את הספר.
על: דף השער של ספרים מודפסים
אודות התמונה:
התמונה מראה חלק מהעבודה של הכורך. האיש שבקדמת התמונה
מכין את גליונות הקרטון אשר עטפו את הספרים, והאיש מאחור
מסדר את הגליונות המקופלים והמודפסים בסדר הנכון על מנת
לכרוך אותם יחד.
|
