שהדיו שבו השתמשו הוכן על בסיס מים. אכן, הדיו מהסוג הזה
היה טוב להדפסי עץ. אך כאשר מורחים דיו מסוג זה על מתכת
הוא אינו נמרח באופן אחיד אלא מתפרק לטיפות קטנות
וביניהן חללים. היה ברור שכדי להדפיס באמצעות אותיות בודדות
ממתכת, כמו אלה שגוטנברג הכין, דרוש דיו מסוג אחר.
גוטנברג פיתח דיו כזה כחלק מהמצאת הדפוס. לשם כך נעזר
בצבעים חדשים שפיתחו הציירים בתקופה - צבעים על בסיס של
שמן.
הצייר יאן ואן-איק פיתח את צבע השמן, שיפר אותו והפך את
השימוש בו לנפוץ במיוחד. יש להניח שגוטנברג הכיר את העבודות
של ואן-איק - ובוודאי את צבעי השמן החדשים, שנעשו פופולריים
בקרב ציירים באירופה הצפונית. עם הופעת בתי הדפוס, השתייכו
המדפיסים פעמים רבות לאותה גילדה שלה השתייכו הציירים -
עובדה שאפשר ללמוד ממנה כי באותה העת ייחסו דמיון לשתי
המלאכות.
הצבעים של ואן-איק התאימו לציור תמונות שנשמרו שנים רבות.
אולם היה צריך להתאימם לדרישות הדפוס. צבעי השמן שבהם
השתמשו בציור היו סמיכים. דיו סמיך מדי נמרחת מסביב לאות
בזמן ההדפסה ואף אחריה. צבע דליל, לעומת זאת, אינו נמרח היטב
על כל האות והשאיר על גבה חללים.
  
דיו סמיך דיו דליל דיו טוב
הדיו שגוטנברג פיתח היה סמיך. הדיו לא נזל מהמתכת שעליו
נמרח ולא זרם לאזורים בדף שהיו אמורים להישאר לבנים.
המדפיסים השיגו תכונה אחרונה זו על-ידי שילובן של מתכות
שונות בדיו עצמו.
תהליך הכנת הדיו המשיך להיות תהליך מורכב ועדין במשך מאות
שנים. הוא דרש בעלי מקצוע מיומנים ושימוש בחומרים טובים
ויקרים. מדפיסים רבים לא הלכו בעקבות גוטנברג ולא הקפידו
כמוהו על איכות גבוהה של הדפסה. נוכל להבחין בקלות בספרים
שהודפסו בדיו מאיכות ירודה, בשל הכתמים והחללים המופיעים
באותיות שבספרים אלה.
מריחת דיו על האותיות:
הדיו נשמר בתוך צנצנות, כדי שלא יתייבש. בשעת ההדפסה היו
אנשי בית הדפוס מוציאים כמות מסוימת של דיו ומניחים אותו
בתוך מגש. שוליה היה אחראי על מריחת הדיו על תבנית הדפוס
לפני הכנסתה של התבנית למכבש. הוא היה מחזיק שתי מברשות
כיפתיות: מקלות עץ מחוברים לכיפה משער סוס מכוסה עור, בקוטר
של כ-15 ס"מ כל אחת. את המברשות היה מגלגל בתוך מגש כדי
שיספגו דיו, ואחר כך מגלגל אותן על פני האותיות, כדי למרוח
על תבנית האותיות את הדיו שספגו. מריחת הדיו נעשתה פעם
בשלוש הדפסות.
|
