חדר חשוך. רק מעט מאור השמש בוקע פנימה, ולאור הנרות

מטילות הדמויות שבחדר צללים גדולים על הקירות. מכבש
דפוס עומד באמצע החדר, וסביבו חמישה אנשים עייפים. עשר 
שעות עבודה כבר מאחוריהם, ושעתיים נוספות עדיין מצפות 
להם. שני הדפסים מפעילים את מכבש הדפוס ללא הרף ופניהם 
בוהקים מזיעה בעוד שריריהם משתרגים במאמץ. שני סדרים 
נמצאים שם אף הם, מסדרים את האותיות בתשומת לב על גבי 
לוחות מיוחדים. אחד מאותם סדרים הוא בעל בית הדפוס, שכן 
בית הדפוס שכאן קטן הוא. בקנאה הוא חושב על עמיתיו 
הגדולים ממנו, המחזיקים סדרים מיוחדים שתפקידם להשגיח 
על העבודה.

העובד החמישי הוא השוליה, צעיר מהאחרים, הוא מתרוצץ 
וממלא אחר הוראויהם. השוליה עובד ללא משכורת. הוא לומד 
את רזי המקצוע. עוד שנה נותרה לו מתוך ארבע השנים 
שבמהלכו התחייב לעבוד כך. ישנם כאלה שעובדים פחות, 
אפילו שנתיים; אחרים עובדים חמש שנים. הוא אינו מקבל 
משכורת. רק מגורים, מזון ומעט כסף כיס. התקופה עומדת 
להסתיים. ומה יהיה אחר-כך? האם ימצא עבודה כדפס או 
כסדר? הוא יעבור מעיר לעיר, יחפש עבודה או אף יקים לעצמו 
בית דפוס משלו. אם רק ישיג מספיק כסף.



מלבד המקצועות הללו - דפס, סדר ושוליה - קיימים עוד שני
מקצועות חדשים שנוצרו בעקבות המצאת הדפוס: המגיה, 
העובר על החומר הכתוב ומאתר בו שגיאות; ומעצב הגופנים, 
העובד לפעמים בשביל כמה בתי דפוס ומעצב בשבילם אותיות 
בלט.

קשה היתה העבודה בבית הדפוס עד המאה השמנה-עשרה; 
קשה ודורשת כישורים מיוחדים. הפועלים משכילים יחסית. 
רוב שכניהם היו אנאלפבתים. ואילו הם ידעו קרוא וכתוב, 
ורבם מהסדרים אף היו דוברי לטינית ושפות נוספות. עבדו 
בבית הדפוס גם סטודנטים. בעודם קוראים את החומר במהלך 
העבודה, נתקלו הפועלים ברעיונות ובדרכי מחשבה שונים 
מאלה שהכירו. רעיונות חדשים על תנאי ההעסקה שלהם עלו 
בדעתם. בינתיים היו תנאי העבודה שלהם דומים לאלה של 
שאר הפועלים. וכי למה תסייע להם ההשכלה לקבל משכורת 
גבוהה משל עמיתיהם? אך עד מהרה התחילו לערער על 
התנאים הקשים.

האם יימחו גם פועלי הדפוס שבהם אנו מתבוננים כעת על 
תנאי העסקתם? אולי. אחרי הכול, כבר במאה השש-עשרה היו 
פועלים שערכו שביתה ואף פירסמו כרוזים שבהם הציגו את 
טענותיהם; ולו היה בעל בית הדפוס מתבונן לרגע בעבודתו של 
הסדר השני, אולי היה מבחין כי הוא מסדר את האותיות בכרוז 
מחאה כזה?