פברואר, 2004
על פתיחה של מגירה


לפי רוב אמות המידה, הבית שלנו די קטן. יש בו שני חדרי שינה, אחר אחסון קטן המשמש כחדר שינה, מטבח קטן, מקלחת, סלון שבו שמונה אנשים יתחילו להרגיש שצפוף, וחדר עבודה. יש לנו מעט מאד מקום לאחסון, וחפצים רבים מפוזרים על כל הבית. בתנאים כאלה לא קשה לאבד דברים, אך לא בהכרח לזמן ממושך. אבל יחסית קל לשכוח, כמעט לחלוטין, חפצים מסויימים.

מגירת הגרביים שלי נפתחת (לפחות במהלך החורף) לעתים קרובות, אך אינני מרבה לנבור בו עמוק יותר מאשר מה שנמצא בשכבה העליונה. זוגות רבים של גרביים שאינם זוכים לפגוש את הרגל שלי נמצאים טיפה יותר עמוק. אין ספק שאפשר היה לזרוק רבים מאלה מבלי שזה ישפיע על החיים שלי. ואם אני חודר עמוק יותר לתוך המגירה רק לעתים רחובות, אני כמעט אף פעם אינני צולל עוד יותר עמוק לתוך אותה מגירה (שמלכתחילה איננה עמוקה).



אבל יש הרבה שאפשר למצוא שם. על פי רוב מדובר בחפצים שכנראה אחזתי בהם בשלב מסויים ולא ידעתי מה לעשות איתם, ולכן פשוט דחפתי אותם לתוך המגירה הזמינה ביותר. התוצאה היא אוסף כמעט אקראי של חפצים. כמעט אין קשר ביניהם, מלבד זה שאינני זקוק להם. אם יש להם מקום, הוא בוודאי לא במגירה הזאת. לכן, אפשר לכנות את החפצים האלה חפצי "רחוק מן העין, רחוק מן הלב". הם חפצים ששכחתי על קיומם ... עד לאחרונה, כאשר היד שלי חדרה עמוק יותר לתוך המגירה שעה שניסיתי לשלוף זוג גרביים, והוצאתי משהו שנראתה כלא שייך. וזה, כמובן, העניק לי הזדמנות לחקור קצת יותר לעומק.

מובא כאן רק חלק מהשלל שמצאתי.


 

















 
אל: החיים מבעד לסורק - הדף הראשי