תזכורות לשאיפות להישגים

היה זה בבית ספר התיכון שגיליתי שהמסלול של הישגיות ומנהיגות קסם לי רק במידה מוגבלת למדי. עד אז ניצלתי כל הזדמנות "לשרת". משמעות הדבר היה שחלק נכבד של זמני בחטיבת הביניים הוקדש לתפקידים שהיו קשורים ל-"ממשל התלמידים" וארגוני שירות למיניהם. והארגונים האלה, כדי להחזיר לנו מידה של הערכה, העניקו לנו (תמורת תשלום) אפודות, וסיכות, וסממנים נוספים שהבליטו אותנו לעומת התלמידים האחרים.


הרגשה מוזרה אופפת אותי היום כאשר אני מגלה מחדש, אחרי כל כך הרבה שנים, כמה מהחפצים האלה. הם מהווים עדות להתייחסות כל כך שונה לחיים מאשר זו שהתפתחה אצלי בהמשך. ויש יותר מרק השניים שמוצגים כאן.

היום אני מביט על אלה עם מידה גדולה של ריחוק, אפילו של ניתוק. עבורי היום הם מהווים עדות לאנרגיות נעורים שכוונו למסלולים הלא נכונים. אך למרבה הפלא (אולי מפני שהם היו בתוך שקית שבקושי זכרתי את קיומה?) אלה הם כנראה המזכרות היחידות שנותרות לי משנות החטיבה והתיכון. את ספרי השנתונים השארתי בארה"ב - לא ציפיתי שלעולם אתעניין בהם שוב. אך כל זה היה, כמובן, לפני האינטרנט. היום, כאשר דרך Classmates.com אני נתקל בשם שמצלצל אצלי כמישהו שאולי אני עשוי לזכור, אינני יכול לפנות לספרים האלה כדי להתאים את השם לפרצוף. ולמען האמת, חסר לי שאינני יכול לעשות זאת.

אל: הרחק, הרחק בעבר
אל: החיים מבעד לסורק - הדף הראשי