לדרוך על היסטוריה
היה זה לפני 33 שנים, כמעט בוודאות בחודש יולי, שלקחתי את המגבת הזאת. הייתי אז סטודנט צייר שבמהלך חופשת הקיץ ביקר בישראל - לרוב בתוכנית של מנהיגים צעירים של הסוכנות היהודית. בחלק מהקיץ הזדמן לי לבקר אצל אנשים חשובים למחצה, וכמה מאלה ישבו בבנין הסוכנות היהודית בירושלים. ביקרתי שם פעמים רבות. שמחתי לגלות מגבת מגולגלת שהולבשה סביב מוט עץ קטן בשירותים של בנין הסכנות. השתמשו במגבת הזאת לייבש ידיים, במקום במגבות נייר שכבר מזמן היו בשימוש בארה"ב. אינני נוהג לגנוב מגבות מבתי מלון, אבל היה לי ברור שרציתי מגבת שעליה התנוססה הכותרת "הסוכנות היהודית" כמזכרת. במשך הקיץ לקחתי שתיים. (אפילו היום הוידוי הזה מעורר אצלי התקוה, כמו עם וידוי קודם, שקיים חוק התיישנות עבור גניבה כזאת. להגנתי אני יכול לטעון שרק הודות לעובדה שאני לקחתי את המגבות יש תיעוד לחפץ בעל חשיבות היסטורית זה.)
אולי אפשר לדמות את גילוי הסמרטוט שנעשה מהמגבת במבטח הקיבוץ לריח שאנחנו פוגשים פתאום - ריח שמחזיר אותנו לילדות, ולזכרונות שללא הסבר הגיוני מציפים אותנו. אבל במקרה הזה יש בזה משהו קצת מוזר. הרי, המגבת השנייה עוד נשמרת די בשלמותה, והיא אפילו משרתת אותנו כמעט מדי שבוע שני כשטיח לאמבטיה. משמעות הדבר היא שדוקא לעתים קרובות מזדמן לי לקרוא את המילים שעל המגבת וכך להזכר באותו קיץ של 1971.
אבל יש משהו במרחק שנוצר בינינו לבין חפץ מסויים שמעניק לו משמעות, שמייחד אותו. כאשר אנחנו מגלים את החפץ מחדש אנחנו רואים אותו באור אחר מאשר בפגישה היום-יומית איתו. בעצם, רק מפני שהמספר שלנו כבר איננו מופיע על המגבת, אלא הסימון של המטבח, מפני שהפגישה המחודשת שלי עם המגבת היתה בתנאים בלתי-צפויים, הסיפור אודותיה חוזר לתודעתי ומבקש ממני שאספר אותו.
מעניין אותי אם מישהו אחר שמוצא את הסמרטוט הזה, מבלי להכיר את הסיפור שיש לו לספר, בכל זאת תוהה אם יש לו סיפור. האם מישהו שמפענח את המילים "הסוכנות היהודית" המופיעות על המגבת מגרד בראש ושואל כיצד קרה שהסמרטוט הזה הגיע, בסופו של דבר, למטבח של הקיבוץ?
היה זה לפני 33 שנים, כמעט בוודאות בחודש יולי, שלקחתי את המגבת הזאת. הייתי אז סטודנט צייר שבמהלך חופשת הקיץ ביקר בישראל - לרוב בתוכנית של מנהיגים צעירים של הסוכנות היהודית. בחלק מהקיץ הזדמן לי לבקר אצל אנשים חשובים למחצה, וכמה מאלה ישבו בבנין הסוכנות היהודית בירושלים. ביקרתי שם פעמים רבות. שמחתי לגלות מגבת מגולגלת שהולבשה סביב מוט עץ קטן בשירותים של בנין הסכנות. השתמשו במגבת הזאת לייבש ידיים, במקום במגבות נייר שכבר מזמן היו בשימוש בארה"ב. אינני נוהג לגנוב מגבות מבתי מלון, אבל היה לי ברור שרציתי מגבת שעליה התנוססה הכותרת "הסוכנות היהודית" כמזכרת. במשך הקיץ לקחתי שתיים. (אפילו היום הוידוי הזה מעורר אצלי התקוה, כמו עם וידוי קודם, שקיים חוק התיישנות עבור גניבה כזאת. להגנתי אני יכול לטעון שרק הודות לעובדה שאני לקחתי את המגבות יש תיעוד לחפץ בעל חשיבות היסטורית זה.)
 |
אולי אפשר לדמות את גילוי הסמרטוט שנעשה מהמגבת במבטח הקיבוץ לריח שאנחנו פוגשים פתאום - ריח שמחזיר אותנו לילדות, ולזכרונות שללא הסבר הגיוני מציפים אותנו. אבל במקרה הזה יש בזה משהו קצת מוזר. הרי, המגבת השנייה עוד נשמרת די בשלמותה, והיא אפילו משרתת אותנו כמעט מדי שבוע שני כשטיח לאמבטיה. משמעות הדבר היא שדוקא לעתים קרובות מזדמן לי לקרוא את המילים שעל המגבת וכך להזכר באותו קיץ של 1971.
 |
אבל יש משהו במרחק שנוצר בינינו לבין חפץ מסויים שמעניק לו משמעות, שמייחד אותו. כאשר אנחנו מגלים את החפץ מחדש אנחנו רואים אותו באור אחר מאשר בפגישה היום-יומית איתו. בעצם, רק מפני שהמספר שלנו כבר איננו מופיע על המגבת, אלא הסימון של המטבח, מפני שהפגישה המחודשת שלי עם המגבת היתה בתנאים בלתי-צפויים, הסיפור אודותיה חוזר לתודעתי ומבקש ממני שאספר אותו.
 |
מעניין אותי אם מישהו אחר שמוצא את הסמרטוט הזה, מבלי להכיר את הסיפור שיש לו לספר, בכל זאת תוהה אם יש לו סיפור. האם מישהו שמפענח את המילים "הסוכנות היהודית" המופיעות על המגבת מגרד בראש ושואל כיצד קרה שהסמרטוט הזה הגיע, בסופו של דבר, למטבח של הקיבוץ?
