אפריל, 2005
כאשר היא היתה מאד צעירה
נדמה לי שהחזקתי את החלקים של הבלנדר המוצג כאן במשך לפחות מספר שנים בתיק שלי. החלקים האלה היו מה שנשאר מהבלנדר כאשר השארנו אותו, ללא השגחה, על פלטה חשמלית שהיתה אמורה להיות מכובה - אך כנראה לא היתה. שיחות טלפון רבות הובילו אותי למחסן שבו היו אמורים להחזיק את החלקים שנמסו, כך כל ביקור שלי שם הסתיים בכך שאמרו לי "בקרוב", עד שלבסוף מסרו לי שכבר לא מייבאים את המודל המסויים הזה. היה די הגיוני כבר באותו השלב לזרוק את החלקים, אבל המשכתי להחזיק אותם בתיק.
במשך כמה זמן? במשך הרבה זמן. קנינו את תנור המיקרוגל שלנו כאשר הילה היתה תינוקת. את הבקבוקים של הבנים חיממנו על אותה פלטה חשמלית שבאמצעותה חלקי הבלנדר נמסו. חיממנו גם את בקבוקיה הראשונים של הילה עליה. חישוב די פשוט מראה שהילה, החודש בת שמונה, היתה בערך בת שלושה חודשים כאשר התחלתי להסתובב עם החלקים האלה בתיק. היתה לי, כנראה, התקווה שיום אחד אגלה, אי-שם, את החלקים של המודל שלנו. כמובן שזה לא קרה.
היה גם סביב התקופה הזאת שמה שמאוחר יותר צמח להיות אובססיה צעד את צעדיו הראשונים - סריקת חפצים יום-יומיים. באותה תקופה עדיין לא היה לי סורק בבית (קל וחומר, לא מצלמה דיגיטלית) ולכן נהגתי להבריח חפצים מוזרים ומפוקפקים אל מחוץ לבית, ולהביא אותם לעבודה, מקום שבו, בעת שאף אחד לא הסתכל, הפכתי אותם להיות דיגיטליים.
שמונה שנים מאוחר יותר, אני עדיין בדוק בדיבוק הזה של סריקת חפצים, אם כי אני כבר לא עוסק בה באופן חשאי. וחלקי הבלנדר? מעולם לא הצלחתי להחליף אותם. עברו כבר שנתיים או שלוש מאז שלבסוף הוצאתי אותם מהתיק. גיליתי אותם מחדש עכשיו, תוך כדי הכנות לחזור לבית המשופץ שלנו - בדיוק בזמן לציין את יום הולדתה של הילה.
כאשר היא היתה מאד צעירה
נדמה לי שהחזקתי את החלקים של הבלנדר המוצג כאן במשך לפחות מספר שנים בתיק שלי. החלקים האלה היו מה שנשאר מהבלנדר כאשר השארנו אותו, ללא השגחה, על פלטה חשמלית שהיתה אמורה להיות מכובה - אך כנראה לא היתה. שיחות טלפון רבות הובילו אותי למחסן שבו היו אמורים להחזיק את החלקים שנמסו, כך כל ביקור שלי שם הסתיים בכך שאמרו לי "בקרוב", עד שלבסוף מסרו לי שכבר לא מייבאים את המודל המסויים הזה. היה די הגיוני כבר באותו השלב לזרוק את החלקים, אבל המשכתי להחזיק אותם בתיק.
 |
במשך כמה זמן? במשך הרבה זמן. קנינו את תנור המיקרוגל שלנו כאשר הילה היתה תינוקת. את הבקבוקים של הבנים חיממנו על אותה פלטה חשמלית שבאמצעותה חלקי הבלנדר נמסו. חיממנו גם את בקבוקיה הראשונים של הילה עליה. חישוב די פשוט מראה שהילה, החודש בת שמונה, היתה בערך בת שלושה חודשים כאשר התחלתי להסתובב עם החלקים האלה בתיק. היתה לי, כנראה, התקווה שיום אחד אגלה, אי-שם, את החלקים של המודל שלנו. כמובן שזה לא קרה.
 |
היה גם סביב התקופה הזאת שמה שמאוחר יותר צמח להיות אובססיה צעד את צעדיו הראשונים - סריקת חפצים יום-יומיים. באותה תקופה עדיין לא היה לי סורק בבית (קל וחומר, לא מצלמה דיגיטלית) ולכן נהגתי להבריח חפצים מוזרים ומפוקפקים אל מחוץ לבית, ולהביא אותם לעבודה, מקום שבו, בעת שאף אחד לא הסתכל, הפכתי אותם להיות דיגיטליים.
 |
שמונה שנים מאוחר יותר, אני עדיין בדוק בדיבוק הזה של סריקת חפצים, אם כי אני כבר לא עוסק בה באופן חשאי. וחלקי הבלנדר? מעולם לא הצלחתי להחליף אותם. עברו כבר שנתיים או שלוש מאז שלבסוף הוצאתי אותם מהתיק. גיליתי אותם מחדש עכשיו, תוך כדי הכנות לחזור לבית המשופץ שלנו - בדיוק בזמן לציין את יום הולדתה של הילה.
