אוגוסט, 2005
כל חפץ עדיין מספר סיפור
מדי חודש, במשך שלוש השנים האחרונות, ניסיתי לאפשר לחפצים שממלאים באופן תדיר את המדפים שלי, את שולחן העבודה שלי, את הכיסים שלי, את הבית שלי, לספר משהו על עצמם ... וכמובן גם על עצמי. לא לפני הרבה זמן חשתי שמספר החפצים שהיו ראויים להתייחסות הזאת הולכים ואוזלים. היום ברור לי מה שהיה אפשר לנחש כבר אז - לעולם לא יחסרו חפצים כאלה.
החפצים האלה מספרים את הסיפורים שלהם על מספר מישורים. לכמה מהם סיפור אישי, פרטי, המבקש לצאת לאוויר העולם. אחרים הם צוהר לתקופתם - הם מבטאים את החוויות של אחרים, ולא רק את שלי. לא פעם, חפצים שעל פניהם נראים זניחים, מיועדים לשכיחה, טומנים בחובם סיפורים - פרטיים וציבוריים כאחד - שראוי שייספרו (כך, לפחות נדמה למי שממנו אותם סיפורים נובעים).
למרות מצבו הממש חדש של הרדיו הזה (המנגן רק בתדרי AM) ספק אם מישהו היה רואה ערך בלשמור עליו. אני קיבלתי אותו לפני שנים רבות מאמי שהיתה בטוחה שהוא יכול היה להיות מאד שימושי (אם זאת המילה הנכונה). אינני יודע בדיוק מתי היא קנתה אותו, אבל קשה לי להאמין עוד מכרו מכשירים כאלה רק לפני שנים מעטות - הרי בערך באותו הזמן שהיא קנתה אותו, חילקו מכשירי רדיו AM/FM מיניאטוריים, עם אוזניות סבירות מאד, כשי במסיבת יום הולדת של ילדיגן. אבל עבור אמא שלי, שעל פי רוב הקשיבה רק לתחנה אחת בכל רדיו שהיה לה, רדיו כזה היה לא רק מספיק טוב, אלא היה בעיניה מה שרדיו צריך להיות.
הפיגור הטכנולוגי של אמא שלי לא בא לביטוי רק בטכנולוגיות הקשורות למוסיקה. באופן כללי אפשר היה לכנות את הגישה שלה לחדשנות טכנולוגית כגישה של "זה מספיק טוב בשבילי" (וצריכים להודות שבעצם מדובר בגישה די בריאה). מבחינת המכשור, גם המטבח שלה היה קצת דומה לאתר ארכיאולוגי.
כל חפץ עדיין מספר סיפור
מדי חודש, במשך שלוש השנים האחרונות, ניסיתי לאפשר לחפצים שממלאים באופן תדיר את המדפים שלי, את שולחן העבודה שלי, את הכיסים שלי, את הבית שלי, לספר משהו על עצמם ... וכמובן גם על עצמי. לא לפני הרבה זמן חשתי שמספר החפצים שהיו ראויים להתייחסות הזאת הולכים ואוזלים. היום ברור לי מה שהיה אפשר לנחש כבר אז - לעולם לא יחסרו חפצים כאלה.
החפצים האלה מספרים את הסיפורים שלהם על מספר מישורים. לכמה מהם סיפור אישי, פרטי, המבקש לצאת לאוויר העולם. אחרים הם צוהר לתקופתם - הם מבטאים את החוויות של אחרים, ולא רק את שלי. לא פעם, חפצים שעל פניהם נראים זניחים, מיועדים לשכיחה, טומנים בחובם סיפורים - פרטיים וציבוריים כאחד - שראוי שייספרו (כך, לפחות נדמה למי שממנו אותם סיפורים נובעים).
 |
למרות מצבו הממש חדש של הרדיו הזה (המנגן רק בתדרי AM) ספק אם מישהו היה רואה ערך בלשמור עליו. אני קיבלתי אותו לפני שנים רבות מאמי שהיתה בטוחה שהוא יכול היה להיות מאד שימושי (אם זאת המילה הנכונה). אינני יודע בדיוק מתי היא קנתה אותו, אבל קשה לי להאמין עוד מכרו מכשירים כאלה רק לפני שנים מעטות - הרי בערך באותו הזמן שהיא קנתה אותו, חילקו מכשירי רדיו AM/FM מיניאטוריים, עם אוזניות סבירות מאד, כשי במסיבת יום הולדת של ילדיגן. אבל עבור אמא שלי, שעל פי רוב הקשיבה רק לתחנה אחת בכל רדיו שהיה לה, רדיו כזה היה לא רק מספיק טוב, אלא היה בעיניה מה שרדיו צריך להיות.
 |
 |
הפיגור הטכנולוגי של אמא שלי לא בא לביטוי רק בטכנולוגיות הקשורות למוסיקה. באופן כללי אפשר היה לכנות את הגישה שלה לחדשנות טכנולוגית כגישה של "זה מספיק טוב בשבילי" (וצריכים להודות שבעצם מדובר בגישה די בריאה). מבחינת המכשור, גם המטבח שלה היה קצת דומה לאתר ארכיאולוגי.
