מאמר: החיים (ואפילו הלמידה) ברשת

גם מי שאינו מזהה את השמות של השירותים החברתיים המקוונים הרבים שמוזכרים בפסקה הקצרה הזאת, מבין שמתוארים כאן חיים שחלק בלתי-נפרד מהם מתרחש במרחב של התקשורת האינטרנטית.

נתונים מסקר שנערך על ידי ה-Pew Internet and American Life Project, מקיץ 2006, מראים שהתיאור הזה איננו ייחודי לאוכלוסייה מצומצמת. הסקר שבדק את מידת הקריאה והכתיבה בבלוגים מצא שמעל 10% מהמבוגרים בארה"ב כותבים בבלוג, וכמעט 40% קוראים בהם. מה גם שהנושא המועדף ביותר גם לכתיבה וגם לקריאה הינו "חוויות בחיים שלי". עוד בקיץ 2006, MySpace, הרשת החברתית המקוונת הפופולרית ביותר הגיעה למאה מיליון משתמשים רשומים. המשתמשים האלה (שהם ברובם הגדול צעירים) מבלים שעות רבות בטיפוח הדפים האישיים שלהם ובבדיקת דפיהם של ה"חברים" החדשים שהם רוכשים שם. עבור צעירים רבים בעולם המערב, השהות באינטרנט היא חלק אינטגראלי מחייהם, חלק שעוד הולך וגדל.

מחוברים תמיד

לפני כעשור הפך האינטרנט לכלי קל לשימוש, כלי שכל מי שיש לו מחשב ומודם יכול להשתמש בו. היום, כמעט אין תחום שבו איננו פוגשים את הרשת. החינוך היה אחד התחומים הראשונים שנחשפו לאינטרנט. אנשי אקדמיה ומורים בבתי הספר התלהבו מהאפשרויות הגלומות ב-WWW לשנות דרכי הוראה ולמידה. אך למרות החדירה האדירה של האינטרנט לתוך כל תחומי החיים האחרים, והחדירה המהירה לתחום החינוך היחס לאינטרנט נשאר כמעט כמו שהיה לפני עשור: האינטרנט נתפס, על פי רוב, כמקור מידע בלבד. מורים (וגם תלמידים) רואים ב-WWW מאגר מידע אדיר ממדים, מעין ספרייה ענקית המכילה את התשובה לכל שאלה. לפעמים נתפסים מיליוני הדפים ב-WWW כתוספת לספרי לימוד ולמקורות מודפסים, ולפעמים הם נתפסים כתחליף לאלה. המערכת שמה לה למטרה: הכשרת תלמידים למצוא את המידע שנמצא אי-שם ברשת.

אכן, קיומה של "ספרייה" עם תכולה כמעט בלתי-מוגבלת הנגישה מכל מקום ובכל שעה והקלה מאוד לשימוש, משפיעה מאוד על הדרכים שבהן מורים ותלמידים מתייחסים למידע. לאור זה, אין פלא שהשפעת האינטרנט על המערכת החינוכית הייתה והינה בגישה למידע: בתי הספר מתמקדים במיומנויות הטיפול במידע שתלמידים אמורים לרכוש. כמות אדירה זאת של מידע מחייבת פיתוח מכלול של מיומנויות שמאפשרות לתלמיד לברור את המוץ מהבר, ולזהות מתוך כל זה מה שימושי ומה כדאי לצרכים שלו. אבל המיומנויות המידעניות שהמערכת החינוכית ביקשה להקנות התפתחו בעידן תקשובי שונה מזה של היום. לפני כעשור, תלמידים, כמו יתר האוכלוסייה, נהגו לפתוח את המחשב, להתחבר לאינטרנט, לחפש (ואולי למצוא) מידע, לתעד אותו, ולסגור את המחשב. הדוגמאות שהובאו לעיל מקיץ 2006 מתארות מציאות אחרת. מציאות שבה המחשב והאינטרנט כלל אינם נסגרים, והמידע שזמין דרכם יכול לזרום כמו מים בברז. לתלמידים רבים המצב הזה מאוד מוכר, אך המערכת החינוכית טרם נתנה את דעתה על המציאות החדשה הזאת - מציאות בעלת השפעה גדולה על דרכי ההוראה והלמידה בבית הספר.

היום תלמידים וגם מורים כבר אינם "פותחים" את האינטרנט, אלא נמצאים בו באופן תדיר. עליהם ללמוד כיצד לטפל במידע שהם פוגשים בזמן השהות הממושכת שלהם שם. לא מדובר ביציאה לדיג שבה אנחנו יושבים ליד שפת אגם ומשליכים את החכה שלנו לתוך ים המידע כדי לתפוס דג ולהביאו הביתה לארוחת ערב. היום כמעט אין להבחין בין האגם לבין שפתו. עלינו לדעת לשחות עם הדגים. במציאות החדשה הזאת גם המורה וגם התלמיד זקוקים לכלים חדשים המאפשרים להם לאחזר את המידע אליו הם מגיעים ולעשות בו שימוש תוך כדי שהייה באגם.

הסימניות כמשל

לפני כעשור האמצעי ה"כמעט" בלעדי ל"שמירה" של מידע שאליו הגענו במרחב ה-WWW היו הסימניות (או ה"מועדפים"). אין ספק שהשימוש בסימניות היה עדיף על רישום כתובת של אתר על פתק או שמירת כתובות בתוך קובץ וורד שדרשה שימוש בתוכנה נוספת ומעבר ביניהם. עצם השמירה כסימנייה בתוך הדפדפן עצמו הייתה סימן לכך שה-WWW נתפס אצלנו כמרחב שבו אנחנו מבצעים פעולות לימודיות רבות, מרחב שבו אנחנו מבלים זמן ממושך. אבל במהלך השנים כלים חדשים רבים ירשו את מקומה של הסימנייה הפשוטה - כלים שמאפשרים לנו לשמור חלקים של דף, להעיר הערות בנוגע לדף מסוים, ועוד - ובכל זאת, הסימנייה נשארה כמעט הכלי היחיד בו משתמשים בבתי הספר לשם התמצאות ב-WWW.

הסימנייה צמחה לפני עידן הפס הרחב, בתקופה שבה עדיין "פתחנו" את האינטרנט, חיפשנו (ואולי מצאנו) מידע, ו-"סגרנו" אותו כדי להמשיך בעבודה. מפני שהפנייה לאינטרנט דרשה זמן, ולא תמיד היה מובטח, נהגנו לפעמים להעתיק קטעי מידע, או דפים שלמים, לתמלילן וכך לשמור טקסט שחשבנו שאולי נרצה בעתיד. במציאות החדשה, בה נמצא המשתמש באופן תדיר בסביבה האינטרנטית, הסימנייה היא כלי די מיושן, ומוגבל ביעילותו. הסימנייה שיצרנו בדפדפן איפשרה לנו להגיע שוב לאותו דף אינטרנט שהכיל מידע שרצינו לעיין בו שוב, בהזדמנות אחרת. (אולי תוך כדי חיפוש מידע על נושא אחד נתקלנו במידע מעניין על נושא אחר ובאותו רגע לא רצינו להקדיש את הזמן לעיון בו, או אולי השיעור פשוט הסתיים לפני שהספקנו לקרוא משהו.) הסימניות האלו היו שימושיות מאוד, אבל לא יכולנו לעשות איתן הרבה. הן הפנו אותנו לדפים שלמים, גם כאשר רצינו להבליט רק פיסקה אחת באמצע של דף. בנוסף, היה קשה לערוך בהן חיפוש, ואפילו יותר קשה לרשום לעצמנו מה מצאנו באותם דפים. במקרה הטוב למדנו לארגן את הסימניות האלו בתיקיות שנשאו שמות הגיוניים, כך שיכולנו למצוא אותן שוב, אם זכרנו מה אנחנו מחפשים.

כבר לפני כחמש שנים משתמשי האינטרנט (גם בחינוך) היו מקושרים לאינטרנט במשך שעות רבות של היום אך לא מאותו מחשב. המשתמשים גילו, באופן די הגיוני, שאם הם רצו לגשת מהבית לחומרים שנשמרו בסימניות שנשמרו במחשב שלהם בעבודה או להיפך, הם לא יכלו. כדי למלא את הצורך הזה צמחו,מספר אתרים ולא מעט משתמשים התרגלו לשמור סימנייה לאותם האתרים במקום לדפדפן. באמצעות כלים כאלה (Backflip.com עדיין קיים, אם כי נדמה שאחרים לא שרדו), היה המשתמש מסוגל לאחזר את רשימת הסימניות שלו מכל מחשב המחובר לאינטרנט. זה לא היה מהר במיוחד, אבל זה עבד יפה, וענה על צורך אמיתי.

היום קיימים כלים חדשים, ידידותיים וקלים יותר לשימוש וכמעט כל יום מופיעים כלים חדשים. לא מדובר רק בכלים שמאפשרים למשתמשים להגיע ל"סימניות" מכל מחשב המקושר לאינטרנט, אלא בכלים המאפשרים ארגון הסימניות במגוון דרכים בהתאם לצורכי המשתמש. קיימים כלים המאפשרים שמירה של חלק נבחר מהדף ותיוקו במקום נבחר (כלים כאלה הם, למשל: Google Notebook, וגם הכלי הישראלי esnips). קיימים כלים שמאפשרים למשתמש לגלות אילו אתרים ודפים מציינים משתמשים אחרים כטובים, ודירוגם לפי מידת הפופולאריות שלהם (כלים כאלה הם, למשל: del.icio.us, digg, וגם הכלי הישראלי: Raw Sugar). היום, כאשר כל מחשב פתוח ומתוקשר הופך להיות מרחב אישי ללמידה, חייבת המערכת החינוכית להטמיע את השימוש בכלים המאפשרים לקשר בין חיפוש מידע המתרחש במרחב האינטרנטי לבין יתר שלבי הטיפול במידע שמתרחשים לכאורה כאשר כבר סגרנו את התקשורת.

במספר הולך וגדל של אתרים אפשר למצוא שורה של צלמיות שההקלקה עליהן מכניס קישור של הדף בו הגולש נמצא לתוך התיקיה שלו באחד מהכלים לסימניות חברתיות.

בדואר כמו בסימניות

פתרון נוסף של המשתמשים לאפשר גישה לקבצים עליהם עבדו מכל מקום היה, כמובן, להיעזר בחשבון דואר אלקטרוני מבוסס רשת (מה שכינינו אז, בהשפעת התרומה של מיקרוסופט לסוג הזה של דואר, Hotmail). חשבונות הדואר מבוססי ה-WWW בהחלט ענו על הצורך לבדוק ולשלוח דואר כמעט מכל מקום. לא פחות חשוב, הם אפשרו למשתמשים לאגור מסמכים במקום זמין ברשת, כך שיהיו זמינים מכל מקום. (באותה תקופה רווחו גם "דיסקים קשיחים וירטואליים" שהעניקו למשתמשים מספר MB של אחסנה, אבל הגרסאות "החינמיות" של אלה גוועו, ואלה שעלו כסף נעשו יקרים מדי.) עבור מורים שלהם היו שעות הכנה בבית הספר, חשבון דואר אלקטרוני מבוסס רשת היה יעיל מאוד. מעמדת המחשב של חדר המורים אפשר היה לחפש (ולמצוא) מידע, ואז לשלוח כתובות או קטעי טקסט "הביתה" להמשך הטיפול. אך למרות היעילות והכדאיות הזאת, חשבונות הדואר מבוססי ה-WWW לא זכו לשימוש נרחב. בעיני רוב המורים, השימוש ברשת האינטרנט נשאר "רק" אמצעי לחיפוש מידע, ולא משהו שקשור לעבודות שעליהם לבצע. וכך גם עד היום: על אף ההיצע הרב של כלים מתוקשבים, הנייר והעיפרון נשארו האמצעים העדיפים לשמירת מידע, או אגירתו.

הפער הזה בין הכלים שהמערכת החינוכית אימצה לבין הכלים שעומדים לרשות המשתמש בתכנון ובביצוע פעולות לימודיות שונות הולך וגדל. כלים אינטרנטיים רבים של היום מניחים כהנחת יסוד שהיא כנראה נכונה, שהמשתמש בהם שוהה שעות רבות בסביבה המתוקשבת או לפחות שאותה סביבה זמינה כמעט בכל זמן ובכל מקום. רבים מהכלים האלה מאפשרים גם למורה וגם לתלמיד להפוך את השהות במרחב האינטרנטי לשהות "לימודית" של ממש. הכלים האלה בתהליך (מתמיד) של התהוות, אבל הכיוונים די ברורים: דואר הרשת של "גוגל" מאפשר אחסנה של כמעט 3GB של מידע שהנגישות אליו זמינה מכל מקום ומהירה. כמו-כן, "גוגל" (ולא רק "גוגל") מציע כלי לסימניות שאיננו דורש התחברות מיוחדת לשום אתר נוסף, אלא פשוט שהות כמשתמש "גוגל", דבר שנעשה לפעולה כמעט מיידית עם הכניסה לאינטרנט. הכלי הזה מאפשר לא רק חיפוש בשמות של הסימניות שלנו, אלא גם חיפוש בתכולה המילולית של הדפים שהכנסנו לסימניות. מספר כלים ("חינמיים") מאפשרים לנו להעתיק או לגזור קטעים מתוך דפים שאליהם אנחנו מגיעים ולשמור ו/או לארגן את הקטעים האלה לשימוש עתידי. אתרים אחרים מאפשרים לנו להעתיק מאמרים שלמים ולהגיע אליהם אפילו אם במהלך הזמן המקור נעלם מהרשת. לא פחות חשוב, הכלים האלה מאפשרים לנו להוסיף הערות ולתייק את מה שאנחנו שומרים בדרכים שונות, כך שבדרך אסוציאטיבית נוכל להגיע אליהם שוב. בנוסף, בשנתיים האחרונות הופיעו אתרים שמאגדים סימניות ומאפשרים למשתמשים להיעזר בתוצאות החיפוש של משתמשים אחרים שמתעניינים באותם הנושאים שמעניינים אותנו. אתרים כאלה יוצרים את הבסיס ללמידה שיתופית של ממש.

מעבר לאתר הסטטי

לא מדובר רק בכלים לסימניות או לאגירת קבצים על הרשת או בכלים לייעול הפעילויות השונות שלנו באינטרנט, אלא מדובר בהתרחשות גדולה בהרבה ממספר דוגמאות נפרדות. וכגודל השינוי גם גודל הצורך בהתייחסות דחופה. מספר רב וגדל של כלים הופכים את האתר המסורתי לתופעה מיושנת ומבשרים על שינוי משמעותי בדרך שבה אנחנו משתמשים ברשת. היום אי אפשר להתייחס לאינטרנט כאל אוסף של אתרים סטטיים, כאל מרחב שתדירות שינוי הצגת המידע בו, ולכן גם ההגעה אליו, נמוכה.

אולי הכלי החדש המוכר ביותר הוא ה"בלוג", אבל הוא רק דוגמה לתופעה רחבה יותר המכונה "רשת הקריאה/כתיבה" (ה-read/write web). השם מבטא את הקלות שבה אפשר להכניס חומרים לתוך ה-WWW, להגיב על דבריהם של אחרים ואף לשנות חומרים קיימים. הבלוג מהווה בסיס טכנולוגי ליומן אישי הנבנה ממאמרים קצרים המסודרים לפי תאריך. אפשר להקים בלוג ללא שום ידע טכנולוגי. כמו-כן, קיימים כלים שמאפשרים לקוראים לקבל מידע על עדכונים לבלוגים שהם קוראים בלי "להיכנס" ישירות לאותם אתרים. בלוג יכול לשמש מאגר אישי לקטעי מאמרים ומחשבות עליהם, אבל באמצעות הבלוג אפשר גם לנהל רב-שיח על נושאים שונים. להבדיל מהבלוג שאליו מוסיפים התייחסויות חדשות, ה"ויקי" (Wiki) מאפשר עריכה מתמדת של כתיבה. בכך הוא מהווה בסיס לכתיבה קבוצתית הזוכה לפרסום כמעט מיידי.

כאשר רבים במערכת עוד מבקשים לדעת מה זה "בלוג", יש כבר תלמידים רבים שמנהלים בלוגים אישיים ומשתתפים בויקים בנושאים שונים. באמצעות הכלים האלה הגבולות בין התלמיד כצורך מידע לבין התלמיד כמפיץ ואף יוצר מידע מטשטשים. לא מדובר בכלי אחד, אלא בכלים רבים שהמשותף ביניהם הוא הזמינות התמידית והיכולת לתפעל מידע תוך כדי שהות ממושכת ברשת. יש בכך פוטנציאל לימודי אדיר, אך כדי לנצל אותו חייבת המערכת החינוכית להכיר במציאות המתהווה של שהות ממושכת ברשת. יש תלמידים המסוגלים, בכוחות עצמם, לפלס דרך תבונית לשימוש בכלים האלה, אך רבים אחרים זקוקים לעזרה ולהכוונה. אלה תפקידים שהמערכת החינוכית חייבת למלא.

התלמידים של היום נולדים לתוך עולם של תקשורת תמידית ומיידית. המחשב אצלם פתוח במשך רוב שעות היום (אם לא כל היום), והם יודעים שבעזרת "הקלקות" עכבר מעטות אפשר להשיג מידע רב: תוצאות של תחרויות ספורט, מזג האוויר, מידע רב על גיבורי התרבות שלהם בתחומי הבידור והספורט, הכותרות בחדשות (אם זה בכלל מעניין אותם), ואפילו מידע הנחוץ ללימודים בבית הספר. לא פחות חשוב, האינטרנט ממלא תפקיד גדול מאוד במערכות הקשרים החברתיים של התלמידים האלה. זאת ועוד: איכות המשחקים שניתן לשחק על הרשת סבירה ואפילו טובה מאוד, דבר שיכול לחסוך כסף רב להורים שאולי אינם נדרשים לקנות משחקי מחשב באותה תדירות כמו בעבר.

העובדה שלתלמידים רבים יש דפים אישיים באתרים חברתיים מעידה על הנוחות שהם חשים בסביבה האינטרנטית, על המודעות שלהם לנגישות המדהימה שלו. אך למרות תחושת הבית שלהם בסביבה הזאת, הם אינם יודעים לנצל את הסביבה לצורכי הלמידה שלהם או להשתמש בכלים שקיימים בו כדי להפיק מידע הנחוץ ללמידה שלהם תוך כדי השהות הזאת. לזה הם עוד זקוקים למערכת החינוכית. אך המערכת לא תצליח לעזור בזה אם היא תמשיך להתייחס למרחב האינטרנט כדבר שנמצא "שם", כדבר שיש להתחבר אליו (וכמובן, גם להתנתק ממנו). המערכת החינוכית צריכה להתייחס אל הסביבה האינטרנטית, לא כאל תופעה נפרדת מיתר יום הלימודים ומהיום-יום של התלמידים, אלא כחלק מאורח החיים הבית ספרי. מחוץ לבית הספר ההפרדה הזאת כבר חדלה להיות אמיתית, וכנראה שכך צריך להיות גם בתוך בית הספר.

עוד בתחילת חדירת האינטרנט לתוך מערכת החינוך ביקשו בתי הספר להציע תשתיות טכנולוגיות לתלמידים ולמורים. באותה תקופה, ההיכרות של תלמידים עם האינטרנט הייתה במידה רבה דרך בית הספר. אתר בית הספר היווה בסיס שעליו אפשר היה "ללמוד" או לפחות לשקף את הלמידה של התלמיד ושל הכיתה. היום לתלמידים רבים יש כבר "ישות" אינטרנטית עצמאית, הנפרדת מבית הספר. הישות הזאת מעסיקה אותם במשך חלק ניכר משעות היום, והיא מהווה חלק משמעותי מהאישיות שלהם. הם לומדים לתת ביטוי לישות הזאת ללא קשר לבית הספר. ובכל זאת, לבית הספר תפקיד חשוב בתמונה המתהווה הזאת. הוא צריך לסייע לתלמידים להבין את הסביבה בה הם מוצאים את עצמם ולעזור להם למצוא מידע ולהשתמש בו בדרכים יעילות ותבוניות תוך כדי השהות בסביבה הזאת. כדי שבית הספר יוכל לעשות זאת, המערכת החינוכית חייבת להבין שהמרחב האינטרנטי שלקראתה היא התחילה להכשיר את המורים ואת התלמידים לפני כעשור השתנתה כמעט ללא הכר. עליה להתייחס לאינטרנט לא כמקור נוסף שפונים אליו מדי פעם, אלא כמרחב שבו מרכיבים רבים מהפעילות של התלמידים, כולל הלמידה, מתרחשים באופן קבוע ותדיר.

פורסם ב:
גולשים בקשר
גליון מס' 18
נובמבר 2006