המידע וערכו:
מספר נקודות למחשבה לקראת הגלישה בים האינטרנט

כיצד מעריכים את ערכו של פיסת מידע שמוצאים אי-שם באינטרנט? הדבר תלוי, כמובן, במידה שבה אני זקוק לה. אם המילים של שיר אהוב עלי פרחו מזכרוני ורצוני להזכר בהן, אז למרות שאין זה מידע חשוב במיוחד, הוא מידע שיש לו חשיבות עבורי. אם חיפשתי מתכון ללחמניות שמתחשק לי לנסות לאפות, אז אחרי האפייה אני יכול לקבוע אם המתכון היה כדאי או לא. לעומת זאת, אם אני מחפש מידע על טיפולים אפשריים במחלה שבתי חלתה בה, לא ארצה להעריך את טיב ההמלצות שאקבל לפי התגובה של בתי לטיפול. ארצה קודם לוודא שהמידע אמין לפני שאתנסה בטיפול המומלץ.

בעצם, אין הבדל משמעותי בין האינטרנט לבין אמצעים אחרים לקבלת מידע. בכולם אנחנו קובעים לעצמנו אמות מידה להערכה. אני קורא את הקומיקס שמתפרסמים בעיתון ונהנה מהם, אבל אינני מבסס את הדעות הפוליטיות שלי לפיהם. אני פועל לפי העצות של השכן שלי כאשר יש בעיה במכונית, אבל כאשר הוא מספר לי שפעם הוא נחטף על ידי חייזרים אינני מקשיב לו.

כולנו מסגלים לעצמנו אמות מידה לבדיקת האמינות של המידע שמגיע אלינו, וכך גם באינטרנט. אבל האינטרנט מעמיד אותנו מול בעיה של הבחנה. קשה מאד לברור את המוץ מהבר כאשר כמעט ואין סימנים חיצוניים שמאפשרים לי להבחין בין השניים. בספריה המדפים מסודרים כך שאני יודע מתי אני לוקח ספר מדע בדיוני ומתי ספר מדעי. באינטרנט אין מדפים נפרדים לתחומי מידע שונים ושום דבר לא מונע ממישהו לערוך דף בדיוני לחלוטין בלבוש של מאמר מדעי (או ההפך).

עם הזמן בא הנסיון, ומבינים שבעצם אין תחליף להגיון הפשוט (רגע, רגע, האם אנחנו יודעים מה זה, והאם אנחנו מרבים להשתמש בו?). עם זאת, יש מספר נקודות שכדאי ורצוי לשים עליהן לב כבר מההתחלה:

מספר שאלות למיקוד המחשבה

	האם אני יכול לזהות את מקור המידע?
		לכל דף אינטרנט יש כתובת. הכתובת הזאת, בין היתר, מספר לי משהו על המחשב שעליו נמצא המידע, וזה לפי הסיומת של האתר:
			edu (ac, k12), org, com (co), net, gov, mil
		אני אתייחס בצורה שונה למידע שבא ממחשב של הממשל מאשר למידע שבא מחברה שרוצה למכור את מוצריה.
	האם מקור המידע אמין עלי בנוגע למידע שהוא מוסר?
		למרות שהמקור הוא אולי "מומחה" בנושא, אולי הוא מנסה למכור לי משהו ולכן הוא מגזים בערכו. אולי הוא מומחה בתחום אחר לגמרי מזה שעליו אני רוצה למצוא את המידע.
	האם המידע שמצאתי מתאים לצרכים שלי?
		לא בכדי יש אנציקלופדיות לילדים. לא ניתן את יומני ההפלגה של קולומבוס לילד שמבקש ללמוד קצת על מה קולומבוס "גילה". כמו-כן, למרות שהוא יכיל מידע מעניין, יש להניח שאתר פרסום לג'ינס לא ייתן לנו את המידע הדרוש להכנת עבודה על ההיסטוריה של הלבוש במאה העשרים. (ובכלל לא נכנסנו כאן לשאלה של קשיי השפה כאשר רוב המידע באינטרנט באנגלית, והתלמידים שלנו אינם קוראים חופשי בשפה הזאת.)
	האם אני יודע לחפש מה שבאמת חשוב לצרכים שלי?
		בספריה המדורים והמדפים מאורגנים כך שספרי בישול נפרדים מספרי ההיסטוריה. אם אני מחפש עוגות, לא אחפש בהיסטוריה צרפתית, למרות האימרה הידועה של מרי אנטוינט. אך באינטרנט, יתכן שחיפוש אחר עוגות יוביל אותי דוקא למהפכה הצרפתית. מצד אחד, יש בידינו כלי נפלא ליצירת קשרים, אך בשל כך אנחנו זקוקים לכלים שיעזרו לנו לא להפליג רחוק מדי.
	האם המידע שמצאתי מעודכן?
		מידע יכול להתישן באינטרנט ובכל זאת להשאר אי-שם לעד. מצב כזה קיים גם לגבי ספרים, אבל אנחנו יודעים לזהות כריכה מיושנת של ספר, וכמובן גם לבדוק את שנת ההוצאה. לגבי האינטרנט העסק קצת שונה, היות וקשה לזהות את הסימנים שמעידים על התיישנות המידע. יש מספר סימנים שכדאי לשים אליהם לב:
			האם יש תאריך של העדכון האחרון באתר בו אני מבקר? האם נראה לי שהאנשים שמטפלים באתר דואגים לשנות אותו מדי פעם?

הנקודות האלה הן קרשי קפיצה למכלול שלם של נקודות לבדיקה לגבי בחינת המידע שמוצאים באינטרנט. אין משנה סדורה, ולא יתכן שתהיה, משום שכל אחד מחפש מידע אחר. חייבת להיות התאמה בין המידע לבין הצורך שהוא משרת, ואנחנו קובעים את אמות המידה שלנו בהתאם לצרכים.

האם יש חדש במידע שמוצאים באינטרנט?

כשאנו מורידים ספר מהמדף אנחנו יודעים שנמצא שם מילים, ואולי גם תמונות. בנוסף לכך אנחנו גם יודעים שכל פעם שנפתח את הספר תוכנו יהיה זהה לפעם הראשונה שפתחנו אותו. האינטרנט משנה את אופי המידע - ממידע סטטי למידע דינמי. מפני שדפי אינטרנט יכולים להתעדכן באופן תדיר, אך שומרים על כתובת ייחודית קבועה, אנחנו עשויים למצוא מידע שונה כל פעם שאנחנו פונים לדף מסוים. כאשר מדובר בתחזית מזג האוויר הדבר צפוי. אבל יש דפים רבים שמבצעים מעקב אחר תופעה מסוימת, או מדווחים על תוצאות של מחקר, ועלינו ללמוד לפנות למידע הזה, ולהתרגל לעובדה שהוא דינמי.

זאת ועוד: האינטרנט איננו מוגבל למילים ותמונות. כל צורות הצגת המידע הנכללים במילה "מולטימדיה" ניתנות להעברה דרך האינטרנט. קבצי קול ווידיאו, והמחשות אינטראקטיביות נעשות נגישות לנו. עלינו ללמוד להשתמש בהן, וגם לא ללכת שולל אחריהן.

הרגלי הקריאה שלנו חד סטריים. במקרה הטוב, משהו שאנחנו קוראים בספר אחד מדרבן אותנו לחפש מידע נוסף בספר אחר. אבל רק לעתים רחוקות ביותר נוצר אינטראקציה בין הקורא והכותב (מעבר ל"אינטראקציה" שבקריאה פעילה). מידע שנמצא באינטרנט מקנה ממד נוסף לקריאה. בתחתית כמעט כל דף אינטרנט נמצא כתובת הדואר האלקטרוני של האחראי לדף. לומדים פעילים יסגלו לעצמם הרגל של יצירת קשר: אם קראתי משהו שעניין אותי ואני רוצה לדעת עוד, אני שולח מכתב בדואר האלקטרוני לכותב הדף בו אני שואל את השאלות שמעניינות אותי, או מבקש עזרה בנושא קשור לדף. הורגלנו להיות אוספי מידע סבילים, אבל האינטרנט מדרבן אותנו לקחת חלק פעיל יותר בתהליך הזה.

וכיצד כל זה בא לביטוי במסגרת בית הספר?

היה נהוג בעבר (ולצערנו גם היום) להטיל על התלמידים משימות כגון: "כתוב על...", או "ספר כל מה שידוע לך על...". כך היה שהתלמיד היה מעתיק מהאנציקלופדיה, ואנחנו, המורים, היינו מתאמצים לקרוא בכתב ידו של התלמיד את מה שיכולנו לקרוא יותר בקלות במקור. היום ניתנת לתלמידים האפשרות לחסוך את השלב של העתקה בכתב יד: אין קושי להעתיק מידע באופן דיגיטלי ולהדביק אותו לתוך המסמך שאנחנו מכינים.

זאת ועוד: העובדה שכמויות כה גדולות של מידע נמצאות בהישג יד כמעט בלי מאמץ חייב לשנות את סגנון המטלה. אין כבר טעם לבקש "ספר על...". אין טעם באיסוף מידע לשמו. יש מיומנויות של חיפוש שרצוי לתרגל, אך אלה רק אמצעים למטרה אחרת: איתור מידע שהוא משמעותי לצרכים שלי.

בעידן של התפוצצות המידע, מציאת עוד פיסת מידע איננו הישג בעל משמעות גדולה. לבקש מתלמידים לעסוק בלהעביר מידע ממסגרת אחת למסגרת אחרת איננה משימה שתופסת את עניין התלמידים, או של המורים.

לעומת זאת נגישות המידע, כפי שהיא באה לביטוי באינטרנט, מאפשרת לנו לכוון את התלמיד למציאת מידע שישרת אותו בקבלת החלטות, בקביעת עמדות, בשיפוט. נגישות המידע באמצעות האינטרנט מאפשרת לנו לבנות מטלות שדורשות מהתלמיד התמודדות עם מציאת פתרונות מקוריים לבעיות אמיתיות. עלינו כאנשי חינוך להכיר את יכולות הכלי, ולכוון את התלמיד להשתמש בו באופן מושכל.

 

לא פורסם חולק במספר השתלמויות מורים חורף, 1997 - 1998