הכשרת מורים בישראל מול ה-MOOC
האם בקרב הזה לדוד יש סיכוי מול גלְיָת?

בנובמבר של 2012 הניו יורק טיימס הכריז על שנת 2012 כשנת ה-MOOC (Pappano, 2012). היה בכך ביטוי לעובדה שבאופן די מטאורי קורסים מאסיביים ופתוחים תפסו מקום במרכזי בבמה של ההשכלה הגבוהה. תשעה חודשים אחרי-כן, ביולי של ,2013 ג'ורג' סימנס, אחד מהוגי ה-MOOC הראשונים העלה את הסברה ששנת 2013 תיחשב לשנת ה-anti-MOOC (Siemens, Neoliberalism and MOOCs: Amplifying nonsense, 2013). בכך הוא ביקש לציין שרק מספר חודשים אחרי שרעיון ה-MOOC תפס את תודעת הציבור, עיקר ההתייחסות לנושא נעשה לביקורת כלפיו. אכן, לאחרונה הושמעה ביקורת רבה בנוגע ל-MOOC, אבל הוא בכל זאת ממשיך למשוך התעניינות רבה. ההתעניינות הזאת היא עדות לכך שרעיון ה-MOOC נוגע בנקודות רגישות של ההשכלה הגבוהה כפי שאנחנו מכירים אותה היום. אי לכך, אפילו אם היום המטוטלת נוטה לכיוון הביקורות, אין ספק של-MOOC השפעה משמעותית על ההשכלה הגבוהה.

התחושה הזאת היא אשר הניעה את המדור לסביבות הוראה ולמידה מקוונות להציע שולחן עגול על נושא ה-MOOC לכנס דוד ילין שנערך ביולי. ההצעה לשולחן העגול הוכנה לראשונה בדצמבר 2012. באותה תקופה אפשר להגיד שמעטים בישראל הכירו את ה-MOOC. אי לכך, עוד לפני שאפשר היה לבחון כיצד קורסים מאסיביים פתוחים ישפיעו על המכללות להכשרת מורים בישראל, היה גם צורך להסביר מהי תופעת ה-MOOC באופן כללי. לעומת זאת, כאשר הכנס נערך בחודש יולי, סביר להניח שמעטים מאד בתחום החינוך לא הכירו, לפחות באופן כללי, את התופעה.

ובכל זאת, מהו הייצור המוזר הזה שמעורר כל כך הרבה התעניינות? MOOC הוא ראשי תיבות של Massive Open Online Course. ה-MOOC הראשון (או לפחות הקורס המאסיבי הפתוח הראשון שהשתמש בשם הזה) נערך בשנת 2008, אם כי הוא היה שונה מאד, הן בסגנונו והן במטרותיו, מקורסי ה-MOOC שזוכים לכותרות היום. קורסי ה-MOOC הראשונים צמחו מתוך תפיסה קונקטיביסטית (Siemens, 2012) ובמקום לעסוק במסירת מידע מהמרצה על הסטודנט, המיקוד שלהם היה גיבוש של "קהילת לומדים", כאשר כל לומד תרם מתובנותיו שלו, ונהנה מתובנות האחרים.

לעומת המודל הזה, ה-MOOC הרווח של היום מתמקד ב-"הוראה" במובן המסורתי של המילה. בדרך כלל באמצעות הרצאות וידיאו מוקלטות מרצה מרכזי מוסר את התכנים של הקורס לנרשמים בו, ובסיום הקורס אלה נבחנים על קליטת התכנים האלה. המבחינה הזאת מה שמבדיל בין קורס "מסורתי" לבין MOOC הוא בסך הכל הגודל, שהטכנולוגיה הדיגיטאלית מאפשרת, והמחיר הזול – פונקציה של הגודל (אם יש לומדים רבים אפשר להרוויח גם אם לא משלמים הרבה) ושל ההשקעה הגדולה של יזמי היי-טק שמבקשים להרוויח מפרויקט עתידי מבטיח.

לאור העובדה שנכון להיום רבים כבר שמעו על ה-MOOC וסביר להניח אפילו הספיקו לגבש דעה, המדור נאלץ לשאול את עצמו "מה אפשר להגיד על ה-MOOC שעדיין לא נאמר?". והזמן, כמובן, לא עומד מלכת. הסקירה הזאת נכתבת שבועיים אחרי הכנס, ומידי יום עוד ועוד ידיעות אודות ה-MOOC מתפרסמים, כולל מחקרים ראשונים בנוגע לקורסים שנערכו במסגרת הגופים המובילים היום בתחום ה-MOOC. נוצר מצב שבו תוך כדי הכתיבה ה-MOOC ממשיך להשתנות, כך שהדברים שנכתבים "עכשיו" לא ישקפו את המציאות של ה-MOOC כאשר הדברים האלה סוף סוף יגיעו לפרסום.

על אף העובדה שראשי התיבות של MOOC מיטיבים להסביר מהו, יש בכל זאת בלבול לא קטן בנוגע מהותו. לכאורה אפשר להגיד שעל מנת שקורס ייחשב כ-MOOC הוא צריך להיות נגיש דרך רשת האינטרנט לכל מי שרוצה להרשם אליו, והוא צריך להיות חינם (או זול מאד). אבל בחודשים האחרונים צצו דוגמאות של קורסי MOOC שחורגות מההגדרה ה-"טהורה" הזאת. יש קורסים שזוכים לכותרת MOOC אבל פתוחים רק לסטודנטים הרשומים במוסד מסויים, יש קורסים שמכונים MOOC אבל עולים לא מעט כסף. קורה אפילו, שהכותרת "MOOC" מתנוססת מעל כל ניסיון של למידה מקוונת., כמו שקרה עם כתבה בעיתון הארץ מאמצע יוני (סקופ, 2013).

אבל גם אם מגיעים להסכמה לגבי אילו קורסים הם קורסי MOOC ואילו אינם, עדיין קשה להגיע להסכמה לגבי השאלה אם הם רצויים או לא. הדבר הזה תלוי בנרטיב של החינוך שאיתו מזדהים. מי שחש שההשכלה הגבוהה של היום נכשלת – שהיא עולה יותר מדי כסף ונגישה לפחות מדי לקוחות, יראה ב-MOOC הבטחה גדולה. לפי התפיסה הזאת, ה-MOOC פותח את ההשכלה הגבוהה לאוכלוסיות שאינן מגיעות אליה היום. לעומת אלה, מי שחרד שבמסווה של "יעול" השוק הפרטי מצליח להשתלט על ההשכלה הגבוהה ומכתיב את סדר היום שלה בהתאם לצרכי השוק רואה ב-MOOC איום. והאמת היא שתחת מטריית ה-MOOC אפשר למצוא את שתי הגישות המנוגדות האלו, כך שקשה לקבוע אם מדובר בברכה או בקללה.

השולחן העגול בכנס הבין-לאומי השישי בהכשרת מורים "חינוך משנה מציאות" (יולי 2003) ביקש להציג את הגישות השונות האלו. יותר מאשר הוא ניסה להבהיר מהו, ומה איננו, MOOC, הוא ניסה למקם את תופעת ה-MOOC בתמונה הרחבה יותר של ההשפעות של טכנולוגיות דיגיטאליות על "תעשיות" אחרות בחברה. יש, הרי, מי שטוען שההשכלה הגבוהה, והחינוך באופן כללי, בשלים ל-"שיבוש", ושבדומה לתעשיית המוסיקה המוקלטת ולעיתונאות, השיבוש הזה מגיע מכיוון הדיגיטאליות. אפשר לזהות את הגישה הזאת בדבריו של סבסטיאן תרון, מייסד Udacity, אחת מחברות ה-MOOC המובילות, שבעוד כחמישים שנה יהיה צורך ב-10 אוניברסיטאות בלבד. אפשר, ואפילו צריך, כמובן לשאול, אם כך, מה יקרה לכל אנשי האקדמיה הרבים שיגלו שאין בהם צורך ולכן גם אין להם פרנסה, אבל בצעם, מטבעו של השיבוש לא לשאול את השאלה הזאת, אלא רק לצעוד קדימה.

יש שאלות שחשוב להמשיך להעמיד לבחינה כאשר המכללות להכשרת מורים בישראל שואלות את עצמן כיצד רצוי להתייחס לנושא ה-MOOC. בין השאלות האלו (ולא בהכרח בסדר חשיבותן):

		מאפיין חשוב של ה-MOOC הוא גודלו. אפשר למצוא קורסים עם עשרות אלפי משתתפים. האם אוכלוסיית דוברי העברית מספיק גדולה על מנת להצדיק קיומם של קורסי MOOC?
		בכוונתם של יוזמי קורסי ה-MOOC המסחריים להרוויח מהקורסים שהם מציעים. האם קיימים מודלים כלכליים שיאפשרו להם להציע קורסים בחינם (או מאד בזול) מצד אחד, ולהרוויח מההשקעה שלהם מצד שני?
		אם אכן יתגבש מודל רווחי, האם המודל הזה יגרום לכך שהקורסים המוצעים יענו יותר על הדרישה של ציבור הלומדים (פופולאריות הנושאים) מאשר על שיקולים אקדמיים בנוגע למה אדם משכיל צריך לדעת?
		כמו-כן, אם התחזית של סבסטיאן תרון אכן נכונה ובעתיד הלא כל כך רחוק לא יהיה "צורך" ביותר מ-10 אוניברסיטאות, האם יש בכך איום למגוון הגישות לתחומים שונים שהוא מאפיין חשוב של העולם האקדמי?
		נכון להיום הערכת הלמידה בקורסי MOOC מתבססת על מבחנים "אמריקאיים" ועל ידי נסיוניות ראשונים בהערכת עמיתים, כאשר בשלב הזה מי זה "עמית" מתוך כלל הלומדים בקורס MOOC שמגיעים לקורס מרקעים שונים, ולהם מטרות לימודיות שונות. חשוב להוסיף שכבר היום קיימות יישומי מחשב שמסוגלים "לקרוא" עבודות של סטודנטים ולתת להם ציון. בהתחשב בעבודה שמתן ציון בדרך הזאת יכול לחסוך כסף רב, האם אנחנו עתידים לגלות שסטודנטים כותבים עבודות עבור מכונות ולא לעיני קורא אנושי?
		השתתפות מאסיבית בקורסי MOOC מאפשרת איסוף מאסיבי של נתונים בנוגע להרגלי הלמידה של הלומדים בקורס. כבר היום יש מפתחים קורסי MOOC שטוענים שבעזרת הנתונים האלה אפשר להפוך את ההוראה ממלאכה אנקדוטית שפועלת לפי אינטואיציות המורה, למדע של ממש שמסוגל להתמקד בצרכים הספציפיים של כל לומד ולקבוע כמה זמן עליו להקדיש לסוגיה לימודית מסויימת, ואפילו באיזו שעה ביום כדאי לו לעשות זאת. אם אכן התחזית הזאת תתממש, האם אנחנו עתידים לגלות שתפקיד המורה יצטמצם לתפקיד של טכנאי שיקבל הנחיות מתכנית מחשב על מנת למסור את המידע הדרוש, בזמן הנכון ובמנות הנכונות, ללומד?
		וכמו שצויין מוקדם יותר כאן, אם באמת בעידן של קורסים מאסיביים לא יהיה צורך ביותר מ-10 אוניברסיטאות, האם אנשי אקדמיה רבים עשויים למצוא את עצמם ללא פרנסה?

נכון להיום, נדמה שהשאלות האלו הן הראשיות שזקוקות למענה, אם כי די ברור שבשלב הזה אין סיכוי לתשובות ברורות. אבל לא זאת היתה המטרה של המושב בכנס דוד ילין. ראינו חשיבות גדולה בפתיחת דיון על ההשפעות העתידיות האפשריות של ה-MOOC על המכללות להכשרת המורים בישראל. העיתונות הפופולארית מלאה בדיווחים על קורסי MOOC אבל הדיווחים האלה נוטים להיות פשטניים ונטולי עומק. אנחנו מקווים שאכן הצלחנו להעיר היבטים חשובים להמשך הדיון, אם כי אנחנו מאד מודעים לכך שמדובר בנושא שמשתנה ומתפתח בקצב מסחרר, ויתכן שעד לפרסום הרשימה הזאת השאלות המרכזיות יהיו אחרות.

נהוג לסיים כתבה מהסוג הזה עם ביבליוגרפיה שמאפשרת לקורא להמשיך להרחיב את ידיעותיו בנושא. במקרה של קורסי MOOC עשרות מקורות, מהיבטים ומגישות שונים, מתפרסמים מידי שבוע כך שכמעט אין סיכוי להכין רשימה ביבליוגרפית מקיפה. לכן נביא כאן רק מקור אחד (McGuire) שמאפשר למתעניין להשאר מעודכן.

מקורות

	McGuire, R (אתר מתעדכן תדיר). MOOC News and Reviews
	Pappano, L. November 2, 2012, The Year of the MOOC The New York Times.
	Siemens, G. June 3, 2012, What is the theory that underpins our moocs? Elearnspace (blog)
	Siemens, G. July 8, 2013, Neoliberalism and MOOCs: Amplifying nonsense Elearnspace (blog)
	סקופ, י'. (17 יוני 2013). אוניברסיטה.com || גם האקדמיה בישראל מצטרפת לגל הלימודים המקוון. הארץ

פורסם ב: ביטאון מכון מופ"ת גליון מס' 51 אוקטובר, 2013