האם נעלה למידה משמעותית ברשתנו?

בכנס מו"ח האחרון, שהתקיים בתחילת חופשת הקיץ, הוצגה, כמקובל, תערוכה גדולה מאד של יישומי מחשבים בחינוך. מחנכים ומורים רבים סיירו בתערוכה והתעניינו בתוכנות החדשות ובעזרי הלימוד שהוצגו. חברה אחת שרצתה למכור שירותי גישה לאינטרנט הציגה שלושה מחשבים בביתן שלה והמסיירים בתערוכה הוזמנו לגלוש ב-WWW. אף על פי שתלמידי תיכון היו במיעוט ברור מאד בין באי הכנס ובין המסיירים בתערוכה, התלמידים האלה (על פי רוב, בנים) שלטו בעמדות הגלישה. המבוגרים עברו והציצו, אך התלמידים "נפגעו", ואפשר היה לראות אותם מקלידים כתובות WWW במקצועיות, כשהם מעלים אתר אחר אתר.

רכישת מיומנויות הגלישה באינטרנט איננה תהליך קשה או מסובך. מי שמוכן להקדיש מספר שעות ספורות לאימון מגלה שבתוך זמן קצר מאד הוא נעשה למיומן. אם בתי ספר ירצו בכך, הם יוכלו בלי מאמצים רבים להקנות את מיומנויות הגלישה לתלמידיהם שירכשו את המיומנויות האלו גם מחוץ לבתי הספר, כדוגמת הבנים בתערוכה.

אבל רכישת מיומנות הגלישה כשהיא לעצמה אינה מקנה את היכולת להשתמש באינטרנט ככלי לימודי. מתצפית שטחית בלבד, שבוודאי לא היתה מדעית, התקבל הרושם שהתלמידים שגלשו בכנס מו"ח הגיעו, לרוב, לאתרים שהיו מוקדשים לספורט ולפמלה אנדרסון הידועה מתוכנית הטלויזיה "משמר המפרץ". אין כל פסול באתרים מהסוג הזה, אבל הרצון לגלוש לאתרים כגון אלה, במקום לאתרים "לימודיים" מעורר מחשבות לגבי השימוש באינטרנט ככלי לימודי. הרי, במאמצים יחסית קלים אפשר ללמוד לגלוש, אבל בין למידת כיצד לגלוש, לבין למידת לאן ולשם מה לגלוש המרחק עוד רב.

המצב הזה, כמובן, איננו שונה מהמצב הקיים עם כל כלי "לימודי" אחר. כאשר רוכשים את מיומנות הקריאה אין זה אומר שהקוראים מקדישים את זמנם לקריאת ספרות מופת, או לעיון במסות פילוסופיות. תלמידים שלומדים להשתמש בספרייה בכל זאת ממעטים לגשת לספריות למצוא ספרים מעניינים או חשובים להם. לכן, אין להתפלא שגם רכישת מיומנות הגלישה באינטרנט לא בהכרח גורמת ל-"שימוש נבון" בכלי, אם באמת יש דבר כזה.

אבל בכל זאת יש התולים תקוות גדולות באינטרנט וטוענים כי הוא יגרום לשינוי מהותי בהרגלי הלמידה של תלמידים ובדרכי העבודה של בתי הספר. התקוות והציפיות האלו נשמעות במיוחד מפני שהאינטרנט הוא היום הסממן הבולט ביותר בתרבות שלנו למהפכת המידע, שהיא סימן היכר חשוב של החברה שלנו לעומת החברה של העבר. אבל העובדה שכמויות אדירות של מידע נעשות נגישות לנו ממש בהקשת עכבר אינה ערובה לכך שאנו נדע מה לעשות אם המידע הזה, או אפילו שנדע למצוא את מה שנחוץ לנו מתוך ההיצע העצום.

אכן, המידע נעשה נגיש באופן שרק אתמול בקושי יכולנו לתאר לעצמנו. אבל מנגישות המידע לשימוש נבון במידע יש מרחק רב, וקשיים רבים משני צדי המתרס - אופי המידע שבאינטרנט, והדרך שבה בית הספר רואה מידע באופן כללי.

אופי המידע באינטרנט

למרבה הצער, לעתים קרובות המידע באינטרנט איננו המידע הנחוץ לבתי ספר כדי להקנות דעת לתלמידים, או אפילו המידע שיעזור לאנשים מחוץ לבתי הספר להכיר ולהבין את העולם סביבם. זה הרושם המתקבל מבדיקה של מקצת המידע הנפוץ באינטרנט, ומהיחס כלפי המידע באופן כללי בבתי הספר. לדוגמה:

	הספריות בבתי הספר בקליפורניה מוזנחות. הן אינן מקבלות תקציבים מתאימים לצרכיהן, ולכן המעט שנמצא בהן מיושן. כמובן, עדיין מוקדם מדי לומר שאין צורך בספריות מפני שה-WWW מאפשר גישה לכלל הספריות בעולם. הגיוני היה לחשוב שהחברה שמחייבת את השימוש באינטרנט גם תעודד את טיפוח הספריות, אבל במציאות טיפוח האחד מתבצע על חשבון הזנחת האחר. ייתכן שחברה שמזניחה את הספריות בבתי הספר שלה אינה רואה חשיבות גדולה כל כך ב-"מידע" כפי שהוא היה מוגדר עד היום.
	בינואר, 1996, הוואתיקן פתח אתר ב-WWW. דווח אז שבשבוע הראשון לקיום האתר ביקרו בו יותר ממיליון מבקרים. כמובן שמקצת המבקרים האלה הציצו רק כדי לראות במה מדובר, אבל סביר יותר להניח שחלק מיכר מן המבקרים היו קתולים אדוקים שלא חיפשו מידע כפי שאנחנו בדרך כלל מגדירים אותו, אלא קירבה, אולי הכוונה, מהנציג של האל עלי אדמות. מטרה שכזאת בוודאי לגיטימית, אך לא ברור שהיא יכולה להיות מטרה לימודית.
	עוד בתחום הדת, יש היום ריבוי אדיר של קבוצות נוצריות פונדמנטליסטיות אשר מתארגנות ב-WWW להפיץ את אמונתם. אף על פי שהקבוצות האלו מעלות "מידע" רב לאינטרנט, אין הרבה דמיון בין ה-"מידע" שהן מפיצות לבין המידע שאנחנו מתארים לעצמנו שרצוי שתלמידים ישיגו כדי להרחיב את אופקיהם.
	למרות שכלי התקשורת מרבים להגזים בדיווחים על הפורנוגרפיה באינטרנט, אין להתכחש לעובדה שהאינטרנט יכול להקנות אכסניה נוחה מאד לסוגים שונים של פורנוגרפיה. אין נתונים מדויקים, אבל יש חוקרים שטוענים שמספר האתרים שעוסקים בפורנוגרפיה עולה בהרבה על מספר האתרים שעוסקים בחינוך.
	חברות רבות בונות אתרים המלאים בפעילויות המותאמות לטעמם של ילדים. לכאורה האתרים האלה מיועדים להנאה ואפילו ללמידה אצל הילדים, אבל בדיקה מדוקדקת יותר של האתרים מראה שבעצם מדובר בסוג מוכר של פרסומת שאינה אלא מתאימה את עצמה לטכנולוגיה החדשה. במסווה של משחק, הילדים נחשפים למוצרים של החברה, והמפרסמים מצפים שכאשר הילדים יראו את המוצרים בחנויות הם יכריזו "אמא, אני רוצה את זה!".

אין כל זה אומר שאי אפשר למצוא מידע טוב ומעניין, מידע שערוך בצורה מושכת, ב-WWW. אתרים טובים הם בהחלט בנמצא. אבל האתרים הטובים מצויים בתחרות קשה עם סוגים אחרים של "מידע" שיש מאחוריהם משאבים כספיים גדולים מאד. לא ברור אם לתלמידים יש היכולת לברור את המוץ מן הבר.

האינטרנט וסגנון העברת המידע בבית הספר

אם בעבר המטרה המרכזית של מלאכת החינוך היתה למצוא דרך לחשוף את התלמיד למידע, היום כמויות אדירות של מידע נגישות לתלמיד, והוא (וגם המורה) אינו יודע מה לעשות אתו. המטרה היום, יותר מתמיד, חייבת להיות להעניק לתלמיד את הכלים שיעזרו לו למצוא את מה שחשוב לו, להבחין בין מידע חשוב ושאינו חשוב, ולדעת כיצד להפוך את המידע הזה לחלק ממנו. אין ספק שאלה לא היו מטרות מרכזיות במערכת החינוך בעבר (או לפחות, הן לא הוגשמו כלל וכלל).

חלק נכבד מאוד של פעילות בית הספר היה בעבר, ונשאר גם היום, מחזור מידע. תלמידים עסוקים כל הזמן בלמצוא מידע במקום כלשהו ולהעביר אותו למחברות, לחיבורים ולעבודות שלהם. לפעמים תוך כדי ההעברה הזאת חלק מהמידע באמת נכנס לתודעת התלמיד, אבל על פי רוב הוא איננו הופך לחלק מיישותו, אלא נשאר תלוש ומרוחק ממנו. התלמיד הוא כלי שבאמצעותו המידע שנמצא באנצקלופדיה מגיע לשולחן של המורה.

בכיתה המסורתית אותו תלמיד שפתח אינצקלופדיה היה צריך להעתיק את הערך שהוא מצא לתוך מחברתו. היום, באמצעות פעולות עכבר פשוטות, התלמיד יכול להעביר מידע ערוך ומודפס היטב היישר לתוך החיבור שהוא מכין. הרמה האסתטית של עבודות התלמיד בוודאי עולה, אך יש אפילו פחות ערובה מבעבר שתוך כדי העברת המידע מהמקור לעבודה של התלמיד חנה אותו מידע, אפילו לתחנת ביניים, במוחו של התלמיד. קלות השימוש בכלי גלישה באינטרנט מזמינה התייחסות שטחית למידע בו. האינטרנט רק מחריף מצב שרווח בחינוך זה זמן רב.

הקלות שבה אפשר ליצור תוצר אסתטי באינטרנט גורמת לטשטוש כלפי ערך התוכן. יחס מיוחד כלפי ספרים נקנה, לא במעט, בשל העובדה שהספר היה תוצר מיוחד, שונה ממה שהתלמיד היה יכול להפיק בעצמו. ה-WWW פועל כגורם משווה. אם אין קושי להפיק תוצר דומה לזה שממנו לקחנו את המידע שחיפשנו, אין הבדל גדול בין המקור לבין עבודת התלמיד. למרות שאפשר לומר שהמצב הזה יכול ליצור גאווה אצל התלמיד, והערכה גדולה כלפי עבודתו, יש חשש שדוקא ההפך הוא מה שקורה - תלמידים מתקשים להבין שעבודה רבה הושקעה ביצירת המקור.

אם עד לפני אפילו שנתיים האינטרנט היה בעיקר טקסטואלי, היום לא די בתמונות כדי לתפוס את עין הגולש. היום דרושים אנימציה ואפקטים מיוחדים רק כדי שהגולש יעצור בדף די זמן כדי לבדוק את התוכן. לא כל המידע החשוב לתלמיד הוא טקסטואלי, אבל עד היום עדיין חלק נכבד ממנו הוא כזה, וספק אם התלמיד יבחר לעיין במידע טקסטואלי כאשר אפשר ליהנות ממצגות "מולטימדיה". מלבד זאת, בתי ספר עדיין לא הקצו משאבים כדי להקנות לתלמידים הכלים ללמוד ממצגות מולטימדיה ביעילות.

הגלישה היא סגנון העבודה הנפוץ ביותר באינטרנט. אפשר ללמוד הרגלי גלישה נבונים, כמו שאפשר (וצריך) ללמוד לקרוא ברפרוף ולחפש את העיקר בסריקה חלקית, אבל בית הספר מעולם לא הצטיין בהקניית היכולת הזאת. אם בתי הספר לא יקדישו מאמצים למיומנויות האלה, ובכלל זה הגלישה, תלמידים יגלשו רק אל הנוצץ, וידוע היטב שלא כל מה שנוצץ זהב הוא.

ובכל זאת?

מנבאים שהתפוצצות המידע תשנה את היחס שבין התלמיד למורה, ובין שני אלה למידע עצמו. טוב יהיה אם כך יקרה. אך לפני-כן יש לשאול אם יש בכלל צורך, או טעם, בכל המידע הזה. בשלב הזה של השימוש באינטרנט יש עדיין תחושה כאילו יש צורך להספיק ולראות את הכול, אף ע פי שברור לכולנו שאין שום סיכוי לעשות כך.

את המשפט הזה, מאת הפילוסוף האנגלי, בן המאה הקודמת, הרברט ספנסר, מצאתי בסיום מכתב בדואר אלקטרוני שהגיע אלי:

For the man whose knowledge is not in order, the more which he has of it, the greater will be his confusion.

לאיש אשר הידע שלו אינו מאורגן, כל תוספת של ידע אינה אלא מגבירה את מבוכתו.

נדמה שהמשפט הזה אפילו נכון יותר היום מאשר לפני כמאה שנים כאשר הוא נכתב. בעצם, הצורך הדחוף ביותר בקשר לאינטרנט, לפני שכולנו נטבע בים של מידע שאיננו מעניין אותנו, שאיננו חשוב לנו, ושאיננו מועיל לצרכים שלנו, הוא לקבוע יחס חדש כלפי המידע. היחס הזה חייב לשים דגש על ארגון המידע כך שהוא יהיה יעיל למשתמש בו, במקום על איסוף אקראי של עוד ועוד. הוא חייב לטפח עין ביקורתית כלפי טיב המידע. הדגש חייב להיות על המידע בשירות האדם, במקום האדם בשירות המידע. האינטרנט ימשיך להתפתח, ובכיוונים שלא מערכת החינוך תקבע. כדי שהשימוש באינטרנט ייעשה לפעילות חינוכית, מערכת החינוך תצטרך לטפל באותם תחומים של למידה משמעותית שעד כה היא הזניחה. אם יש ברכה למערכת החינוך שחבויה באינטרנט, הברכה היא בכך שהאינטרנט עשוי לזרז את המערכת לטפל, סוף סוף, בתחומים האלה.

 

פורסם ב: עיונים בטכנולוגיה גליון מס' 25 דצמבר 1996