כל כך הרבה e, כל כך מעט למידה

כולם מדברים על זה. האינטרנט, שחדר לתוך כל תחומי המסחר והבידור שלנו, מתדפק על דלתות בתי הספר ומאיים לשנות את החינוך. כמובן לא לכולם זה איום. עבור רבים זה אפילו הבטחה: בעזרת האינטרנט נוכל להביא את עולם הידע ממש לתוך הכיתה, ואולי נוכל להוציא את הלמידה מכותלי הכיתה. הנגישות היא הכל. או כמעט הכל. יש גם תקשורת - נוכל לשוחח עם עמיתים ומומחים בכל רחבי העולם, ומכולם נלמד. האם יש כאן הגזמה? בתחילת 2001 משרד החינוך של ארה"ב פרסם דוח בנושא אסטרטגיה לאומית עבור טכנולוגיה בחינוך. אותו דוח מציין חמש מטרות המתמקדות בחדירת טכנולוגיות המידע לתוך מערכת החינוך. המטרה החמישית נשמעת פחות כמטרה מאשר קביעה: "תוכן דיגיטלי ויישומים מתוקשבים יחוללו שינוי בהוראה ובלמידה" (digital content and networked applications will transform teaching and learning). לאור ההבטחה הגורפת הזאת מותר להרים גבה ובקול ענות חלושה לשאול: האמנם?

איך לומדים ב-e-learning? אולי חשוב לשאול איך לומדים בכלל. אינציקלופדיה בריטניקה מגדירה את הלמידה כ-"שינוי בהתנהגות כתוצאה מנסיון אישי". היא מוסיפה: "כאשר יצור מסוגל להבחין בהתנהגותו ולשנותה, אומרים שהוא לומד". לפני עידן המחשב בחינוך תלמידים "למדו" בשיטה מסורתית פשוטה - המורה אמר להם דברים שהם לא ידעו לפני-כן, וציפה שעכשיו הם יידעו אותם. כמובן שאי אפשר להסתפק במסירה. יש צורך גם לבדוק אם אכן התלמיד קלט, ולכן יש גם מבחנים. לפעמים, בנוסף למורה, משמש גם הספר כמקור הידע. אבל גם במקרים כאלה "תהליך הלמידה" הסתכם בהעברת הידע במקור הסמכות אל התלמיד. הטובים שבתאורטיקנים של הלמידה אומרים לנו כבר מספר דורות שהלמידה איננה פעולה חד כיוונית של מסירת מידע ממקור "יודע כל" ליעד "חסר ידע". אבל משום מה שיטות ההוראה והלמידה הנפוצות מתקשות לעכל את העובדה הזאת.

אם כך, יש בהחלט מקום לשינוי. יש צורך למצוא דרכי ואמצעי הוראה שיתאימו טוב יותר לכיצד אנחנו לומדים. האם ה-e-learning יכול לספק את הדרכים ואת האמצעים האלה? האם הוא הולך לשנות את שיטות ההוראה המיושנות ולחדש את פני החינוך? אם נאמין לחברות המנסות לתקוע יתד בקרקע החינוך, התשובה היא כן. חברת מיקרוסופט, למשל, חודרת לתוך מערכת החינוך בעזרת תוכנית "Anytime Anywhere" המאפשרת שימוש במחשבים נישאים בכיתה. בדף פרסום של הפרויקט מספרים לנו:

עם מחשבים המחוברים לאינטרנט המידע נמצא במרחק של הקלקות עכבר ספורות. תלמידים חוקרים נושאים בצורה מעמיקה ומשמעותית יותר מאשר הם היו מוכנים או מסוגלים לעשות לפני-כן.

האם החלום הזה מתגשם? לפחות לא במהירות. דוגמאות רבות עומדות מוכנות לבדיקה שלנו ("במרחק של הקלקות עכבר ספורות"). חלקן דורשות ציוד נלוה רב, חלקן מסתפקות בתקשורת אינטרנטית פשוטה. על פניהן, הדוגמאות הפשוטות די משכנעות. פעולות רבות נמצאות ברשת המתיימרות לאפשר למידה. אחד המפורסמים מאלה, היא Quia.com. לפי מנהלי האתר:

קוויאה עוזר למורים ללמד טוב יותר בכך שהוא מעניק להם כלים ליצור, להתאים באופן אישי, ולחלק עם אחרים פעילויות לימודיות. קוויאה עוזר לתלמידים ללמוד יותר בכך שהוא מרכז את המשאבים של מאות אלפים של מורים במקום אחד.

אבל מה רואה הגולש שבודק את התכנים? שרשרת ארוכה של מבחנים ומבדקים שערכם הלימודי איננו יותר מאשר שינון משעמם. נדמה כאילו מאות מורים אמריקאיים החליטו להעלות לרשת את כל מרכול המבחנים הרב-ברירתיים שלהם, והתלמיד יכול להקליק כאוות נפשו על תשובה אחר תשובה עד שסוף-סוף המסך מוסר לו שהוא מצא את התשובה הנכונה. אין אפילו הפנייה לפרקי קריאה שאולי יעזרו לו למצוא את התשובות לפני שהוא מתחיל לנחש.

חברה אחרת, Kiko צמחה מתוך קונספציה חינוכית בריאה יותר. היא מרכזת ומפיצה מאות מסעות חקר ברשת (web quests), פעילויות מקוונות המנסות להפוך את האינטרנט לסביבה לימודית שבה התלמיד מתמודד עם איתור ואיסוף מידע, וכך הופך את המידע הזה לחלק מהישות שלו. אך גם כאן, בדיקה של עשרות מתוך הפעילויות הנמצאות באתר מראה שרוב ה-"פעילויות" האלה אינן אלא שימוש באינטרנט כבספר לימוד. במקום "קרא את עמוד 236 וענה על השאלות", המטלה היא "קרא את הדף המקושר כאן וענה על השאלות". יותר קל להקליק על קישור מאשר לדפדף בספר כדי להגיע למידע, אבל ספק שמשהו משתנה מבחינת תהליך הלמידה המוכר והמיושן. מה גם, נדמה שברוב המכריע של הפעילויות ההפנייה היא לתשובות ברורות. רק במקרים נדירים התלמידים מתבקשים להשוות בין מקורות או למצוא מקור שיחזק או שיפריך טענה מסויימת בכוחות עצמם.

למרות שהדוגמאות האלה מאכזבות, יש בהן, לפחות, מס שפתיים לתהליך למידה שבו התלמיד לא רק מקבל ידע ממקור סמכות מעליו, אלא מתמודד עם הידע על מנת להפוך אותו לחלק ממנו. ברוב הדוגמאות של e-learning עתירות הטכנולוגיה שאפשר למצוא על הרשת אין אפילו מס השפתיים הזה. עבור דוגמאות כאלה ה-e-learning היא לא יותר מאשר הכשרה מקצועית, ובהכשרה כזאת מספיק (לדעת המפתחים) להעביר את המסר ולצפות שהחניך יקלוט אותו. קיקו, שפעם פעל רק במגרש החינוכי, התרחב (או אולי הסיק מסקנות כלכליות) והסב את עיקר משאביו למגזר העסקי. היום מכריזים באתר של קיקו: "הפיקו את המרב ממשאבי ההכשרה שלכם". לפי קיקו, היום קיים "לחץ להדק את תהליך ההכשרה ולהאיץ את התפוקה, עם תקציב צנוע. שיטות מסורתיות עשויות להיות יקרות, איטיות, ולא עקביים", ולכן ה-e-learning שהחברה מציעה הוא הפתרון.

קיקו מציע תשתית פשוטה, על הווב בלבד, ולכן יחסית זולה וחסכונית. חברות אחרות מנסים לשלב אודיו ווידיאו ושכלולים נוספים לתוך סל הטכנולוגיות שלהן, והמחיר עולה בהתאם, למרות שתהליך הלמידה נשאר כמו שהיה.

המודלים הרווחים של e-learning, גם בבתי הספר וגם מגזר העסקי, הם חד-כיווניים. אפילו כאשר הטכנולוגיה מאפשרת אינטראקציה בין מורה לתלמיד, לרוב זה רק על מנת לבדוק את התלמיד, לוודא שהוא קלט את מה שהוא אמור לקלוט. בכמעט כל המקרים, התופסות הטכנולוגיות - וידיאו דו-כיווני, למשל, משרתות את המטרה הבסיסית - להעביר את הידע אל הלומד, ולוודא שהוא אכן קלט אותו. התפיסה הזאת עושה לחינוך מה שמקדונלדס עשה לאוכל: היא יוצרת יחידות לימוד אינסטנט שניתנות להעברה מהר ובזול.

יש שרואים בלימוד האינסטנט הזה יתרון. נביאי e-learning כמו לואיס פרלמן, מחבר הספר School's Out מחליפים את מודל הלמידה המסורתי במודל של ידע לפי הזמנה. לפי התפיסה הזאת, מעכשיו לא נבוא לבית הספר כדי לקבל השכלה כללית, אלא נפנה לספקי ידע ממוקדים על מנת לקבל את הידע הספציפי הדרוש לנו בכל רגע נתון. אבל עם כל מגרעותיו, בית הספר המסורתי מבין שהתלמיד עדיין אינו יודע איזה ידע ספיציפי דרוש לו בכל רגע נתון, ומנסה לפתח את יכולתו לעשות זאת. ספקי ה-e-learning לעומתו מכינים יחידות מן המוכן בהנחה המופרכת שאפשר לרכוש דעת בדרך הזאת. מודל של e-learning שמגיש ידע מן המוכן לפי הזמנה אינו רק מחטיא את המטרה בכך שהוא איננו תואם הדרך שבה אנחנו באמת לומדים, אלא גם בכך שהוא מניח שהחניך כבר יודע מה דרוש לו.

אסתר דייסון, אישיות בולטת בתחום השפעת טכנולוגיות האינטרנט על חיינו אומרת: "למידה לא מתרחשת ב-אונליין, היא מתרחשת בראש שלך". חוקרים של תהליך הלמידה לא יסכימו לחלוטין עם קביעתה של דייסון. הם יטענו שזירת הלמידה אינה בדיוק הראש שלנו, אלא בחלל הבלתי-מוגדר הנוצר במפגש בין הראש לבין המציאות, בין ההבנה הנוכחית שלנו לבין המידע החדש שאנחנו קולטים, ולא רק דרך הראש אלא דרך כל החושים שלנו. אבל בכל זאת יש באמירה של דייסון משב רוח רענן בכך שהיא שמה את הדגש על הלמידה במקום על הטכנולוגיה. רוב משווקי ה-e-learning מזניחים את תהליך הלמידה, ומנסים לשכנע אותנו שכל מה שעומד בינינו לבין הידע הדרוש לנו הוא עוד מחשב, עוד מודם, עוד המחשה בפלאש.

האינטרנט מהווה תשתית מצויינת ללמידה. זה נכון כשנשלב בה יישומים חדשניים וחומרה רב, וזה נכון גם כאשר נסתפק ביישומים מסורתיים כגן הווב והדואר. לא קל לסנן את האמת הבסיסית הזאת מתוך ההפרזות הרבות והמוגזמות של קופירייטרים, אבל כדאי מאד לעשות זאת. מערכות חינוך יכולות להרוויח המון משילוב האינטרנט בתהליך הלמידה. אבל בסופו של דבר האינטרנט הוא רק תשתית, ובעצמה הוא איננו מבטיחה למידה. רק אם נשכיל לחבר את התשתית הזאת לתהליכי למידה יעילים יהיה ביכולתנו להפיק תועלת ממנה. רק עם נצליח לצייד את התלמידים שלנו במיומנויות למידה עצמאיות, בכלים שכליים שיעזרו להם לעשות סדר בבליל המידע שמציף אותם, יהווה האינטרנט כלי יעיל בחינוך. גם הספריה מהווה תשתית מצויינת ללמידה, אך לעתים קרובות מדי, אפילו כאשר תלמידים מצליחים למצוא את הדרך אליה, לא מתרחשת בה למידה של ממש. אין זו אשמתה של הספריה או של הספרנים. זוהי תוצאה של מערכת חינוכית שאינה מקדישה אמצעים בללמד תלמידים כיצד להעזר בכלי הזה, שאינה עוזרת לתלמידים ללמוד כיצד ללמוד. אותו סיוע ברכישת מיומנויות למידה צריך להיות התפקיד הראשי של מערכת החינוך. אבל לצד תקציבי הענק המוקדשים למחשבים ולתקשורת אינטרנטית בבתי ספר (ומיליונים נוספים שחברות פרטיות מנסות להשקיע ולמכור) כמעט לא קיימים תקציבים למטרה הזאת. כמה מהמיליונים המוקדשים לטכנולוגיה היו יכולים לחולל פלאים לו היו מקדישים אותם לפיתוח דרכי למידה משמעותיות אצל התלמיד.

-- -- --

המחבר מקדיש את רוב מרצו, וזוקף את רוב פרנסתו, לנסיונות של שילוב האינטרנט בלמידה. ובכל זאת הוא לא מתבייש לכרות את הענף עליו הוא יושב אם הוא רואה שהמלך עירום.

 

פורסם ב: עיונים בטכנולוגיה גליון מס' 35 נובמבר 2001