|
על הבנים שלי ועברית
אני מודה: למרות כל השאלות שלא מפסיקות להשאל לגבי למה אני מונע מהבנים שלי ללמוד אנגלית עכשיו כדי שיוכלו להתקדם בעולם, אני מתעקש לדבר עם הבנים שלי בעברית. בשבילי זה ענין של תקשורת. תקשורת לא רק בין אדם לאדם, אלא בין דור לדור; של להתמקם כחוליה של שרשרת. יתכן והשימוש בעברית מגביל אותי, אבל בראש ובראשונה הוא מגדיר אותי, וכך גם לגבי הבנים.
איתן הוא הבכור, והוא מילולי עד כדי כך שלפעמים איננו יודעים מתי הוא מוצא זמן לנשום או לאכול. מאז שהיה צעיר מאד הוא נהג לתקן את העברית של ציפי, אמו. לצערנו, הוא כמעט תמיד צדק. מתוך ההברקות האחרונות שלו:
נדב כבר בן שנתיים וחצי, ורק עכשיו מתחיל לבעור בו הרצון לבטא את הכל במילים כמו אחיו. בזמן האחרון קשה לעצור את שטף הדיבור שלו שלרוב מתרכז בלציין את כל מה שהוא רואה סביבו. יש לו, כנראה, אהבה מיוחדת לתנועות, ואילו לעיצורים הוא מייחס הרבה פחות חשיבות. הוא מסוגל להשמיע משפטים שלמים בהם בקושי אפשר להבחין בעיצורים השונים. )מאזינים מנוסים, כמו הוריו, מצליחים, אחרי מחשבה ממושכת, לפענח את הכוונה.
ואם בבנים שלי מדובר, זה מעלה הרהורים על חינוך ועל
מחשבה זאת צריכה לחבר אותנו ל-רשת שלום - אתר להוראת השלום |
|||||||||||||
