המטבח המצוייד
היטב
אני מניח שגילוי מד החום הזה לצליית בשר היה אמור לעורר אצלי זכרונות של ארוחות שהוכנו בבית בילדותי. יכול להיות שזה באמת קורה - לפחות במידה קטנה. אבל למען האמת, לא זכור לי שהשתמשנו במד החום הזה בבית, ויד על הלב, למרות שהוא מבטיח שבעזרתו הבשר נצלה "בדייקנות מדעית", מתקבל הרושם שהוא לא היה במיוחד נחוץ. ברוב המתכונים להכנת בשר אורך הזמן הדרוש לבישול, והחום הרצוי, רשומים, ואפשר לקבוע אותם מראש. לא כל כך נראה לי שיש צורך בלעקוב אחר מד חום הנעוץ בתוך משהו שאנחנו מבשלים.
לעומת מד החום, לוח חיתוך טוב העשוי מעץ יכול להיות מאד יעיל ושימושי. ועבור לוח החיתוך הזה, זכור לי, אם כי באופן די מטושטש, שהשתמשנו בו - למרות שגם הוא איננו מעורר זכרונות ברורים, או ריחות עסיסיים, או מאכלים אהובים. ולמרות שאפשר לזהות עליו סימנים מובהקים של שימוש, הסימנים האלה אינם מהווים ציוני דרך במפה של ארוחות המשפחה - מה אכלנו ומתי. ובכל זאת, אי אפשר לא לחוש תחושות אמיתיות של בית ושל ילדות דרך ההתבוננות בלוח החיתוך הזה.
המכשיר הזה לפתיחת צנצנות מהווה עבורי חידה. כלל וכלל לא זכור לי שהוא היה בבית שלנו בתקופת ילדותי, אם כי סביר להניח שקיומו הינו מהשנים ההן. להבדיל מכלים אחרים מהמטבח של אמי, הכלי הזה עוד נשמר במצב מעולה, ואפשר להשתמש בו (הרי, מה יכול להתקלקל בו?). בימינו, כאשר פתיחת אריזות מזון נעשה יותר ויותר קשה, יכול להיות שהוא אפילו יותר שימושי היום מאשר בעבר.
ואולי זאת הסיבה שהמכשיר הזה נמצא היום במטבח שלנו, ממתין לידיים שלנו להחזיר אותו לשימוש. בדרך מוזרה, אולי עקיפה, של העברת זכרונות מדור לדור, נדמה שכאילו חתיכת הבד הזה מצליח לעורר זכרונות ילדות שאינם קשורים אליו, או אפילו לא היו בכלל. ואולי זה נותן אישור לקביעה שאחרי שלוש שנים שלמות, כל חפץ שאני פוגש עדיין מסוגל לספר סיפור - אפילו אם אין זה הסיפור הספציפי שלו.
אני מניח שגילוי מד החום הזה לצליית בשר היה אמור לעורר אצלי זכרונות של ארוחות שהוכנו בבית בילדותי. יכול להיות שזה באמת קורה - לפחות במידה קטנה. אבל למען האמת, לא זכור לי שהשתמשנו במד החום הזה בבית, ויד על הלב, למרות שהוא מבטיח שבעזרתו הבשר נצלה "בדייקנות מדעית", מתקבל הרושם שהוא לא היה במיוחד נחוץ. ברוב המתכונים להכנת בשר אורך הזמן הדרוש לבישול, והחום הרצוי, רשומים, ואפשר לקבוע אותם מראש. לא כל כך נראה לי שיש צורך בלעקוב אחר מד חום הנעוץ בתוך משהו שאנחנו מבשלים.
 |
לעומת מד החום, לוח חיתוך טוב העשוי מעץ יכול להיות מאד יעיל ושימושי. ועבור לוח החיתוך הזה, זכור לי, אם כי באופן די מטושטש, שהשתמשנו בו - למרות שגם הוא איננו מעורר זכרונות ברורים, או ריחות עסיסיים, או מאכלים אהובים. ולמרות שאפשר לזהות עליו סימנים מובהקים של שימוש, הסימנים האלה אינם מהווים ציוני דרך במפה של ארוחות המשפחה - מה אכלנו ומתי. ובכל זאת, אי אפשר לא לחוש תחושות אמיתיות של בית ושל ילדות דרך ההתבוננות בלוח החיתוך הזה.
 |
המכשיר הזה לפתיחת צנצנות מהווה עבורי חידה. כלל וכלל לא זכור לי שהוא היה בבית שלנו בתקופת ילדותי, אם כי סביר להניח שקיומו הינו מהשנים ההן. להבדיל מכלים אחרים מהמטבח של אמי, הכלי הזה עוד נשמר במצב מעולה, ואפשר להשתמש בו (הרי, מה יכול להתקלקל בו?). בימינו, כאשר פתיחת אריזות מזון נעשה יותר ויותר קשה, יכול להיות שהוא אפילו יותר שימושי היום מאשר בעבר.
 |
ואולי זאת הסיבה שהמכשיר הזה נמצא היום במטבח שלנו, ממתין לידיים שלנו להחזיר אותו לשימוש. בדרך מוזרה, אולי עקיפה, של העברת זכרונות מדור לדור, נדמה שכאילו חתיכת הבד הזה מצליח לעורר זכרונות ילדות שאינם קשורים אליו, או אפילו לא היו בכלל. ואולי זה נותן אישור לקביעה שאחרי שלוש שנים שלמות, כל חפץ שאני פוגש עדיין מסוגל לספר סיפור - אפילו אם אין זה הסיפור הספציפי שלו.
