ארכיאולוגיה
טכנולוגית של זמנים מודרניים
אם לשפוט לפי המפרט שעל הקופסה של הרדיו הזה, אפשר לחשוב שמדובר במוצר די מרשים: כיצד אפשר להתלונן נוכח "רמקול מובנה", או "בקרת עוצמה וכוונון סיבובית" (שכל משמעותה היא שסובבים את הידית שמכוונת את העוצמה באמצעות האגודל ולא באחיזה בין האגודל והאצבע). מספרים לנו גם שהרדיו מנגן "מוסיקה נעימה לילדים" - הצהרה שללא ספק ממקם את שנת ייצור הרדיו אי-שם בעבר המאוד רחוק - הרי האם יש עדיין ילדים שמאזינים למוסיקה "נעימה"?
לא נפרדים בקלות מחפץ כזה, אם כי לא מפני שיש לי כוונות להשתמש בו אי-פעם. העובדה שהוא עדיין במצב מעולה, מצב חדש (אולי הדליקו אותו בסך הכל פעמיים) היא אולי סיבה לא לזרוק אותו, אבל הסיבה המרכזית היא שלפי אמות המידה של היום מכשיר הרדיו הזה נראה כל כך מיושן, שקשה לא להתייחס אליו כחפץ מהעבר הרחוק, שריד של תרבות שפגה מהעולם - וזאת, אפילו אם אותה תרבות היתה חיה ונושמת רק לפני שנות דור. מקומו במוזיאון - או לכל הפחות בדפים האלה. אם אינני מספר את הסיפור שלו כאן, ראוי, לפחות, שמישהו אחר, ביום מן הימים, ירים את הכפפה ויעניק לו התייחסות של כבוד.
אמי, כמובן, לא התייחסה לרדיו הזה כשריד של תרבות מיושנת. לפי דעתה, היה זה כלי מאד שימושי. עם זאת, לה עצמה לא היה צורך ברדיו חדש כזה. היה לה אוסף של מכשירי רדיו וטייפ ישנים יותר (ואפילו טיפה יותר משוכללים) שממנה היא לא רצתה להפרד, אפילו כאשר הגיע הזמן לעלות דרגה, ואחי העניק לה מכשיר משוכלל שאפילו כלל נגן דיסקים.
אם לשפוט לפי המפרט שעל הקופסה של הרדיו הזה, אפשר לחשוב שמדובר במוצר די מרשים: כיצד אפשר להתלונן נוכח "רמקול מובנה", או "בקרת עוצמה וכוונון סיבובית" (שכל משמעותה היא שסובבים את הידית שמכוונת את העוצמה באמצעות האגודל ולא באחיזה בין האגודל והאצבע). מספרים לנו גם שהרדיו מנגן "מוסיקה נעימה לילדים" - הצהרה שללא ספק ממקם את שנת ייצור הרדיו אי-שם בעבר המאוד רחוק - הרי האם יש עדיין ילדים שמאזינים למוסיקה "נעימה"?
 |
לא נפרדים בקלות מחפץ כזה, אם כי לא מפני שיש לי כוונות להשתמש בו אי-פעם. העובדה שהוא עדיין במצב מעולה, מצב חדש (אולי הדליקו אותו בסך הכל פעמיים) היא אולי סיבה לא לזרוק אותו, אבל הסיבה המרכזית היא שלפי אמות המידה של היום מכשיר הרדיו הזה נראה כל כך מיושן, שקשה לא להתייחס אליו כחפץ מהעבר הרחוק, שריד של תרבות שפגה מהעולם - וזאת, אפילו אם אותה תרבות היתה חיה ונושמת רק לפני שנות דור. מקומו במוזיאון - או לכל הפחות בדפים האלה. אם אינני מספר את הסיפור שלו כאן, ראוי, לפחות, שמישהו אחר, ביום מן הימים, ירים את הכפפה ויעניק לו התייחסות של כבוד.
 |
אמי, כמובן, לא התייחסה לרדיו הזה כשריד של תרבות מיושנת. לפי דעתה, היה זה כלי מאד שימושי. עם זאת, לה עצמה לא היה צורך ברדיו חדש כזה. היה לה אוסף של מכשירי רדיו וטייפ ישנים יותר (ואפילו טיפה יותר משוכללים) שממנה היא לא רצתה להפרד, אפילו כאשר הגיע הזמן לעלות דרגה, ואחי העניק לה מכשיר משוכלל שאפילו כלל נגן דיסקים.
