יו! כמה שהם קינאו בי

עדיין יש לי המחשב הראשון שלי - מקינטוש SE. הוא אפילו עוד עובד, אם כי קשה לי לדמיין לעצמי באילו נסיבות הייתי משתמש בו. הוא מוצג ליד מכונת הכתיבה הראשונה של אבי - Underwood ישן שעושה רושם כאילו היא שווה משהו, אם כי ערכו הוא כנראה רק סנטימנטאלי. אך למרות ששמרתי את המחשב ההוא, נפרדתי עכשיו ממדפסת הסיכות שהגיעה יחד איתו. אולי הייתי צריך לשמור עליה. למרות שהיא הדפיסה ברזולוציה של 72 נקודות לאינץ' בלבד, האיכות שלה היתה הרבה מעבר לאיכות של המדפסות של חברים שרכשו תואמי PC. ואני אפילו יכולתי להדפיס תמונות, ולשלב אותן לתוך מסמכים מתומללים. היום, כמובן, אין זה נשמע כמשהו שגורם להתרגשות, אך זכורים לי היטב מבטי ההתפעלות על הפרצופים של חברים שגילו את מה שיכולתי להדפיס.

כמישהו שבמשך כמעט כל חייו הדפיס בהדפסה עיוורת, וגם אהב מאד את הדפוס, אני מניח שהיה זה הגיוני שאפילו אז ארכוש משהו שהיה (אז) הזעקה האחרונה במדפסות. ואולי זאת גם הסיבה שלקח לי כל כך הרבה זמן עד שלבסוף החלטתי להפרד ממנה.

 

















 

אל: לאגור התיישנות

אל: החיים מבעד לסורק - הדף הראשי