בעקבות ההיסטוריה האבודה
ספרים הם ההיסטוריה שלנו. לא רק מפני שהידיעות שלנו אודות העבר נמצאות בהם, וזוכות לפרשנות מחודשת דרכם, אלא בזכות העובדה שמדפי הספרים שלנו מספרים את הסיפור האישי של כל אחד מאיתנו עם עולם הידע. בשעה שנברתי בתוך קופסאות הספרים שבבוידם, מנסה להחליט עבור כל ספר וספר אם אני מסוגל להפרד ממנו, כמה ספרים אותתו לי באופן ברור שאני חייב לשמור עליהם. היו אלה לפעמים ספרים ששיקפו את ההיסטוריה האישית שלי - נושאים שעניינו אותי, תנועות חברתיות שהעסיקו אותי. עבור אחרים, למרות שקרוב לוודאי לא היה להם שום ערך כספי, היה מורגש שהם שייכים לקלאסיקה של תרבות המערב, וקשה היה לתאר לעצמי בית שמכבד את עצמו בלעדיו - או לפחות שאפשר לזרוק אותם אם הם כבר נמצאים שם.
ספרים הם ההיסטוריה שלנו. לא רק מפני שהידיעות שלנו אודות העבר נמצאות בהם, וזוכות לפרשנות מחודשת דרכם, אלא בזכות העובדה שמדפי הספרים שלנו מספרים את הסיפור האישי של כל אחד מאיתנו עם עולם הידע. בשעה שנברתי בתוך קופסאות הספרים שבבוידם, מנסה להחליט עבור כל ספר וספר אם אני מסוגל להפרד ממנו, כמה ספרים אותתו לי באופן ברור שאני חייב לשמור עליהם. היו אלה לפעמים ספרים ששיקפו את ההיסטוריה האישית שלי - נושאים שעניינו אותי, תנועות חברתיות שהעסיקו אותי. עבור אחרים, למרות שקרוב לוודאי לא היה להם שום ערך כספי, היה מורגש שהם שייכים לקלאסיקה של תרבות המערב, וקשה היה לתאר לעצמי בית שמכבד את עצמו בלעדיו - או לפחות שאפשר לזרוק אותם אם הם כבר נמצאים שם.
 |
אבל למדפים יש נטייה להמשיך להתמלא עד שאנחנו מפסיקים לאסוף ספרים, או מסירים כמה ספרים מהם. וכמובן, אלה שמסירים נכנסים לקופסאות שמעבירים לבוידם, ונשמטים מהזכרון. כאשר אנחנו שוב נפגשים בהם, אחרי שנים של ניתוק, אנחנו ב וודאי שואלים את עצמנו מה גרם לנו לחשוב שיכולנו להפרד מהם. אך אפילו בעת השמירה, באותו רגע שאנחנו מצילים אותם מהפח, בכלל לא ברור אם יהיה לנו מקום עבורם על המדפים.
