מרץ, 2004
עלי להודות - יש שיפור מה
לעתים קרובות אני עובד מאוחר לתוך הלילה. אני מסיים לשטוף את הכלים של ארוחת ערב די מוקדם, אלא אם כן אנחנו חוששים שהמיים החמים עשויים להגמר לפני שכולנו נספיק להתקלח. אבל רק בשעת לילה מאוחרת אני מוציא את הפח - באותו הזמן אני מטייל עם הכלב לפני שאני קושר אותו בחוץ ללילה. במהלך אחד מלילות החודש הזה, כאשר התכוננתי למשימה הדי קבועה הזאת, התרחש אירוע מאד יוצא דופן.
כאשר הוצאתי את הפח מהכיור, שמתי לב שציפי השאירה את הפח הגדול (שבדרך כלל נמצא מתחת לכיור) לפני הארון שבו הוא שוכן - סימן ברור שעלי להוציא גם את הפח הזה.
מוקדם יותר באותו יום ציפי הספיקה לנקות חלק ניכר מהבית, ובתוך הפח זיהיתי מכונת עיסוי חשמלית שקיבלנו לפני כ-15 שנים. כלל וכלל לא ידעתי אם היא עוד פועלת, אם כי ידעתי שעברו בערך 10 שנים מאז שהשתמשנו בה בפעם האחרונה. המכונה פעלה על חשמל של 120 וולט, ומשמעות הדבר היתה שכדי להפעיל אותה היינו זקוקים להעביר אותה דרך שנאי. אמנם יש לנו רבים כאלה בתוך הבית, אבל רק ספק הכוח המקורי היה מחובר למכונה הזאת. היה לי ברור שציפי התכוונה שאשליח את שניהם לפח.
ציפי כמובן מודעת היטב לקשיים שלי בנוגע לזריקת חפצים לפח. סביר להניח שהיא הכניסה את מכונת העיסוי לפח מבלי לשאול אותי אם אני מוכן להפרד ממנה מפני שהיא הניחה שאם היא היתה שואלת, הייתי עונה בשלילה. אבל היא לא הסתירה את המכונה שהיתה די גלוייה לעין.
אבל לא זה היה האירוע יוצא הדופן. מה שהיה כל כך יוצא דופן היה שלמרות שידעתי שאני הולך לזרוק משהו, אני בכל זאת צעדתי את 50 המרטים עד לפח הגדול בחוץ וממש ביצעתי את המעשה.
כל ההתרחשות הזאת עוררה אצלי תחושה מוזרה, אם כי בסופו של דבר, החפצים הגיעו לפח. אני מודה, כמעט ולא היססתי. פשוט הלכתי עם השקית עד לפח וזרקתי את המכונה. היה זה רק מאוחר יותר, במקלחת, שחשבתי שנית על המעשה. האם באמת הכל עבר כל כך בקלות? אולי בכל זאת רציתי לפחות לצלם את המכונה לפני שאפרד ממנה סופית?
למחרת בבקר, לפני שנסעתי לעבודה, התגנבתי חזרה לפח. היה קל מאד למצוא את מה שזרקתי בלילה הקודם, ואפילו לא התלכלכתי בעת הוצאתו. כשהגעתי לעבודה צילמתי את מכונת העיסוי, ואז (כן, אפילו אז) רק עם טיפה של היסוס, זרקתי אותה. הנה. הוכחתי שאני באמת מסוגל לזרוק משהו ... אפילו אם אני חייב לספר על זה בכדי שאהיה מסוגל לבצע את המעשה.
עלי להודות - יש שיפור מה
לעתים קרובות אני עובד מאוחר לתוך הלילה. אני מסיים לשטוף את הכלים של ארוחת ערב די מוקדם, אלא אם כן אנחנו חוששים שהמיים החמים עשויים להגמר לפני שכולנו נספיק להתקלח. אבל רק בשעת לילה מאוחרת אני מוציא את הפח - באותו הזמן אני מטייל עם הכלב לפני שאני קושר אותו בחוץ ללילה. במהלך אחד מלילות החודש הזה, כאשר התכוננתי למשימה הדי קבועה הזאת, התרחש אירוע מאד יוצא דופן.
כאשר הוצאתי את הפח מהכיור, שמתי לב שציפי השאירה את הפח הגדול (שבדרך כלל נמצא מתחת לכיור) לפני הארון שבו הוא שוכן - סימן ברור שעלי להוציא גם את הפח הזה.
מוקדם יותר באותו יום ציפי הספיקה לנקות חלק ניכר מהבית, ובתוך הפח זיהיתי מכונת עיסוי חשמלית שקיבלנו לפני כ-15 שנים. כלל וכלל לא ידעתי אם היא עוד פועלת, אם כי ידעתי שעברו בערך 10 שנים מאז שהשתמשנו בה בפעם האחרונה. המכונה פעלה על חשמל של 120 וולט, ומשמעות הדבר היתה שכדי להפעיל אותה היינו זקוקים להעביר אותה דרך שנאי. אמנם יש לנו רבים כאלה בתוך הבית, אבל רק ספק הכוח המקורי היה מחובר למכונה הזאת. היה לי ברור שציפי התכוונה שאשליח את שניהם לפח.
 |
ציפי כמובן מודעת היטב לקשיים שלי בנוגע לזריקת חפצים לפח. סביר להניח שהיא הכניסה את מכונת העיסוי לפח מבלי לשאול אותי אם אני מוכן להפרד ממנה מפני שהיא הניחה שאם היא היתה שואלת, הייתי עונה בשלילה. אבל היא לא הסתירה את המכונה שהיתה די גלוייה לעין.
אבל לא זה היה האירוע יוצא הדופן. מה שהיה כל כך יוצא דופן היה שלמרות שידעתי שאני הולך לזרוק משהו, אני בכל זאת צעדתי את 50 המרטים עד לפח הגדול בחוץ וממש ביצעתי את המעשה.
כל ההתרחשות הזאת עוררה אצלי תחושה מוזרה, אם כי בסופו של דבר, החפצים הגיעו לפח. אני מודה, כמעט ולא היססתי. פשוט הלכתי עם השקית עד לפח וזרקתי את המכונה. היה זה רק מאוחר יותר, במקלחת, שחשבתי שנית על המעשה. האם באמת הכל עבר כל כך בקלות? אולי בכל זאת רציתי לפחות לצלם את המכונה לפני שאפרד ממנה סופית?
למחרת בבקר, לפני שנסעתי לעבודה, התגנבתי חזרה לפח. היה קל מאד למצוא את מה שזרקתי בלילה הקודם, ואפילו לא התלכלכתי בעת הוצאתו. כשהגעתי לעבודה צילמתי את מכונת העיסוי, ואז (כן, אפילו אז) רק עם טיפה של היסוס, זרקתי אותה. הנה. הוכחתי שאני באמת מסוגל לזרוק משהו ... אפילו אם אני חייב לספר על זה בכדי שאהיה מסוגל לבצע את המעשה.
