אפריל, 2004
על הזכרונות החסרים של אחרים
בקהילה שלנו הכביסה זוכה לטיפול משותף. בערך פעמיים בשובע אני סוחב שק מלא בגדים מלוכלכים עד לקומונה (ובאותה הזדמנות מוציא את הכלב לטיול), ושם אני מפזר את הבגדים לתוך תאים שונים לפי צבע הבגד, סוג הבד, ועוד. כמעט כל יום אנחנו מביאים את הכביסה הנקייה הביתה - לפחות מה שכבר מוכן. את הטקס הזה ביצעתי כבר שנים רבות.
הנשים שעובדות בקומונה - אם בכביסת הבגדים, או בחלוקתם לתאים של כל משפחה אחרי הכביסה - גם מבצעות טקס די ותיק. כל כמה חודשים הן מארגנות תערוכה קטנה, בה הן מציגות את שלל החפצים שהצטברו במכונות הכביסה - חפצים שנפלו מכיסים שלא התרוקנו לפני שהבגדים נשלחו לכביסה. מטרת התערוכה היא להזכיר לנו שחשוב לרוקן את הכיסים לפני הכביסה. רבים מהחפצים גורמים נזק של ממש - גם לבגדים וגם למכונות הכביסה - ואנחנו אמורים להיות ערים יותר לבעיה הזאת אחרי שאנחנו צופים בחפצים השונים.
אבל אני מתעניין בחפצים האלה בגלל סיבה שונה לחלוטין. החפצים האלה הם, הרי, חפצים שאנשים שמרו בתוך הכיסים שלנם. אין ספק שרבים מהם חסרי ערך, ואף אחד לא ירגיש בחסרונם, אבל לפחות חלק מהם לא היו מיועדים לפח. האם מי שאיבד אותם מתגעגע אליהם? האם הם חיפשו אותם? אם הם גילו אותם מחדש בתערוכה הזאת, האם הם אמרו "אה, הנה זה שוב!"? האם הם שמחו למצוא אותם?
כאדם שעבורו אפילו חפצים קטנים ונשכחים מסוגלים להיות בעלי משמעות, מצאתי את עצמי מתבונן בכל אחד מהחפצים האלה ומהרהר אם באמת היו ביניהם חפצים בעלי משמעות למישהו, ואם כן, איזו משמעות, ולמה? התקשיתי לבחור חופן חפצים ולהעניק להם יחס מיוחד - הרי יש חפצים שאולי באופן די ברור הם משמעותיים יותר מאחרים, ואילו אחרים, באותה מידה שבהירות, חסרו כל משמעות. אבל אני אישית, במשך שבועות, שמרתי על חפצים זעירים, והתפתח בחפצים האלה משמעות (אפילו אם רק זעירה) במשך הזמן. אותה משמעות לא היתה בחפצים האלה מלכתחילה, לפני שהם מצאו את דרכם לכיס שלי. המשמעות שלהם התפתחה מפני שהחזקתי אותם, מפני ששאלתי את עצמי פעם אחר פעם למה הם אצלי. כך גם עם החפצים שאני מציג כאן: אינני יכול אלא להביט בהם ולהרהר, אולי להעלות סברות, לגביהם. בסופו של דבר, אינני יודע לאלה יש משמעות, ולאלה אין. חשבתי שאני התמקדתי בפנינים ממה שהגיע לכביסה, אבל יתכן שהחפצים בעלי הערך הרגשי האמיתי שבין אלה התחמקו ממני.
על הזכרונות החסרים של אחרים
בקהילה שלנו הכביסה זוכה לטיפול משותף. בערך פעמיים בשובע אני סוחב שק מלא בגדים מלוכלכים עד לקומונה (ובאותה הזדמנות מוציא את הכלב לטיול), ושם אני מפזר את הבגדים לתוך תאים שונים לפי צבע הבגד, סוג הבד, ועוד. כמעט כל יום אנחנו מביאים את הכביסה הנקייה הביתה - לפחות מה שכבר מוכן. את הטקס הזה ביצעתי כבר שנים רבות.
הנשים שעובדות בקומונה - אם בכביסת הבגדים, או בחלוקתם לתאים של כל משפחה אחרי הכביסה - גם מבצעות טקס די ותיק. כל כמה חודשים הן מארגנות תערוכה קטנה, בה הן מציגות את שלל החפצים שהצטברו במכונות הכביסה - חפצים שנפלו מכיסים שלא התרוקנו לפני שהבגדים נשלחו לכביסה. מטרת התערוכה היא להזכיר לנו שחשוב לרוקן את הכיסים לפני הכביסה. רבים מהחפצים גורמים נזק של ממש - גם לבגדים וגם למכונות הכביסה - ואנחנו אמורים להיות ערים יותר לבעיה הזאת אחרי שאנחנו צופים בחפצים השונים.
 |
אבל אני מתעניין בחפצים האלה בגלל סיבה שונה לחלוטין. החפצים האלה הם, הרי, חפצים שאנשים שמרו בתוך הכיסים שלנם. אין ספק שרבים מהם חסרי ערך, ואף אחד לא ירגיש בחסרונם, אבל לפחות חלק מהם לא היו מיועדים לפח. האם מי שאיבד אותם מתגעגע אליהם? האם הם חיפשו אותם? אם הם גילו אותם מחדש בתערוכה הזאת, האם הם אמרו "אה, הנה זה שוב!"? האם הם שמחו למצוא אותם?
 |
