מאי, 2004
הרחק, הרחק בעבר
חלק אינטגראלי ממלאכת שמירת חפצים הוא העובדה שמה שנשמר היום נשכח מחר. כמובן שתחילה אנחנו פשוט מניחים משהו במקום הלא נכון, ולא זוכרים היכן הנחנו אותו, אבל בהמשך אנחנו שוכחים שהוא בכלל קיים. לפעמים, על מנת לפנות מקום לחפצים שאנחנו רוצים לשמור (או לפחות בשלב הזה, לא רוצים לזרוק), אנחנו מאחסנים משהו במקום עוד יותר רחוק מהעין עד שבסופו של דבר הוא הולך לאיבוד.
כתוצאה, לעתים אנחנו מוצאים חפצים שכלל וכלל לא ידענו שאגרנו, או למה שמרנו עליהם, או אפילו כיצד הם נשמרו. ובדרך כלל אנחנו מוצאים את החפצים האלה כאשר אנחנו מחפשים משהו אחר. וזה, כמובן, מה שקרה לי.
אי-שם, בתוך ערימות של חפצים אחרים שגם ביניהם, ללא ספק, נמצאים חפצים שגם אותם לא ציפיתי לראות אותם שוב (אם אני בכלל זוכר, או יודע, ששמרתי אותם) מצאתי שקית ניילון גדולה, מלאה בחפצים שהיו ברשותי שנים לפני עלייתי ארצה לפני 32 שנים. בין החפצים האלה נמצאים פריטים שהם מסוג הדבר שאני נוטה לשמור - אם לא משום סיבה אחרת מאשר התחושה שאינני רוצה להפרד מהם. אבל דוקא מה שמוזר בנוגע לאוסף החפצים האקראי הזה הוא שלגבי רוב החפצים האלה לא נראה לי שהיתה לי סיבה כלשהי לשמור עליהם. זאת ועוד, קשה לי אפילו לתאר לעצמי שהייתי אורז אותם ושולח אותם מארה"ב לישראל כאשר עליתי. סביר יותר להניח שבשלב כלשהו הם נשלחו אלי בדואר, אם כי, גם לגבי האפשרות הזאת, אין לי מושג למה מישהו היה עושה את זה.
משום מה, רוב החפצים בשקית הם מתקופת הילדות שלי. החפץ החדש ביותר הוא מבערך כיתה ט'. סביר להניח שהייתי שוכח מהחפצים האלה עוד הרבה לפני שעזבתי את ארה"ב - ואני משער שכך עשיתי. היה אולי הגיוני שפשוט אזרוק אותם, אבל במקום זה אני כנראה הכנסתי אותם לתוך מגירה, ומשם, בדרך זאת או אחרת, הם הגיעו חזרה אלי. ולמה לא זרקתי אותם כאשר קיבלתי אותם שוב (אם, אכן, לא הבאתי אותם איתי כאשר עליתי)? אה, זאת שאלה קלה מדי. הרי, אם הם כבר נשמרו כל כך הרבה זמן, בוודאי היתה סיבה, ולכן אי אפשר לזרוק אותם עכשיו!
הרחק, הרחק בעבר
חלק אינטגראלי ממלאכת שמירת חפצים הוא העובדה שמה שנשמר היום נשכח מחר. כמובן שתחילה אנחנו פשוט מניחים משהו במקום הלא נכון, ולא זוכרים היכן הנחנו אותו, אבל בהמשך אנחנו שוכחים שהוא בכלל קיים. לפעמים, על מנת לפנות מקום לחפצים שאנחנו רוצים לשמור (או לפחות בשלב הזה, לא רוצים לזרוק), אנחנו מאחסנים משהו במקום עוד יותר רחוק מהעין עד שבסופו של דבר הוא הולך לאיבוד.
כתוצאה, לעתים אנחנו מוצאים חפצים שכלל וכלל לא ידענו שאגרנו, או למה שמרנו עליהם, או אפילו כיצד הם נשמרו. ובדרך כלל אנחנו מוצאים את החפצים האלה כאשר אנחנו מחפשים משהו אחר. וזה, כמובן, מה שקרה לי.
אי-שם, בתוך ערימות של חפצים אחרים שגם ביניהם, ללא ספק, נמצאים חפצים שגם אותם לא ציפיתי לראות אותם שוב (אם אני בכלל זוכר, או יודע, ששמרתי אותם) מצאתי שקית ניילון גדולה, מלאה בחפצים שהיו ברשותי שנים לפני עלייתי ארצה לפני 32 שנים. בין החפצים האלה נמצאים פריטים שהם מסוג הדבר שאני נוטה לשמור - אם לא משום סיבה אחרת מאשר התחושה שאינני רוצה להפרד מהם. אבל דוקא מה שמוזר בנוגע לאוסף החפצים האקראי הזה הוא שלגבי רוב החפצים האלה לא נראה לי שהיתה לי סיבה כלשהי לשמור עליהם. זאת ועוד, קשה לי אפילו לתאר לעצמי שהייתי אורז אותם ושולח אותם מארה"ב לישראל כאשר עליתי. סביר יותר להניח שבשלב כלשהו הם נשלחו אלי בדואר, אם כי, גם לגבי האפשרות הזאת, אין לי מושג למה מישהו היה עושה את זה.
 |
 |
|
 |
 |
|
 |
 |
|
משום מה, רוב החפצים בשקית הם מתקופת הילדות שלי. החפץ החדש ביותר הוא מבערך כיתה ט'. סביר להניח שהייתי שוכח מהחפצים האלה עוד הרבה לפני שעזבתי את ארה"ב - ואני משער שכך עשיתי. היה אולי הגיוני שפשוט אזרוק אותם, אבל במקום זה אני כנראה הכנסתי אותם לתוך מגירה, ומשם, בדרך זאת או אחרת, הם הגיעו חזרה אלי. ולמה לא זרקתי אותם כאשר קיבלתי אותם שוב (אם, אכן, לא הבאתי אותם איתי כאשר עליתי)? אה, זאת שאלה קלה מדי. הרי, אם הם כבר נשמרו כל כך הרבה זמן, בוודאי היתה סיבה, ולכן אי אפשר לזרוק אותם עכשיו!
