בסופו של דבר, בסך הכל - צעצוע

אהבתי את הסורק הזה. הוא היה בין הראשונים שיצאו לשוק, והוא התלבש לתוך אותו המקום שבדרך כלל סרט הדיו שבמדפסת הסיכות שלי התלבש. כאשר הפעלתי את תוכנת הסריקה, הסורק היה נע הולך ושוב מעל התמונה שהנחתי על הגלגלת של המדפסת, ושורה אחרי שורה הוא היה הופך את התמונה לתמונה דיגיטלית על המקינטוש שלי. האיכות היתה, כמובן, אותה איכות של המדפסת, שהיה די הגיוני, אבל התוצאות לא הרשימו מי יודע מה. באותם ימים יישומים לעיבוד תמונות דיגיטליות היו רק בראשיתם, ולכן לא היתה סיבה להתאכזב מהסורק הזה - הוא עשה בדיוק את מה שהוא התיימר לעשות. והיה כייף לעבוד איתו. בהשוואה לסורקים של היום אין ספק שהוא לא היה יותר מאשר צעצוע, אך שוב, המשחק היה מאד מהנה. ועכשיו נפרדתי ממנו, אם כי בהתחשב בגודלו, אולי יכולתי לשמור עליו. ללא ספק הוא דוגמה נהדרת למצעד המתמשך של הטכנולוגיה, ושל ההתיישנות שמתפזרת לצידי השביל של אותו מצעד.

 

















 

אל: לאגור התיישנות

אל: החיים מבעד לסורק - הדף הראשי