ינואר, 2005
בשבח הפריטים הקטנים
באופן די טבעי הרוב הגדול של החפצים שזוכים לרגע קצר של תהילה בסייברספייס במסגרת הפרויקט הזה הם חפצים זעירים. מדובר בחפצים כמו אלה שאליהם ילדים מתקשרים, מחפשים בחרדה כאשר לא זוכרים היכן הם, ובמהרה נשכחים; או חפצים שמצטברים יחד עם רבים אחרים על מדף עד שמכניסים אותם לקופסה או שק שדוחפים לתוך ארון; או אולי חפצים שבאופן פתאומי מופיעים לאחר שנים רבות בהן לגמרי שכחנו שהם קיימים בכלל. כמובן שזה יכול לקרות גם על חפצים גדולים, אבל הרבה יותר קל לאבד חפצים קטנים.
צעצועים חדשים נכנסים לבית שלנו כמעט בתדירות יום-יומית. אלה פרסים שמקבלים במסיבות, מתנות לימי הולדת, צעצועים שהם חלק בלתי-נפרד מארוחות שהיינו מעדיפים לא לקנות, ועוד רבים. אלה נכנסים לבית באופן כמעט יום-יומי, אבל רק לעתים רחוקות הם יוצאים ממנו. במסגרת המאמצים שלנו להפטר מכמה שיותר דברים מיותרים בזה השיפוצים שלנו (ובדרך הזאת להצטרך להעביר כמה שפחות הלוך ושוב) ביקשנו מהילדים להפרד מכל מה שלא היה ממש נחוץ. להפתעתי, במידה רבה הם הסכימו.
יש, כמובן, חפצים שעל אף הנכונות של הילדים להפרד מהם, המבוגרים (או ליתר דיוק, המבוגר הזה) עוד מהססים לזרוק אותם לפח. אין זה ענין של הערך הכספי העתידי האפשרי של אלה (אכן, זה יכול לקרות אם כי הסיכוי די קלוש) אלא העובדה שלכמה מהחפצים האלה יש ערך סוציולוגי. סביר להניח שיום מן הימים מישהו יתעניין באלה, ולכן יש הגיון לשמור אותם לאותו "מישהו" לא ידוע.
ובה בעת שהילדים הסכימו להפטר מרבים מהחפצים שלהם, אני הייתי עסוק בלגלות חפצים שאת קיומם שכחתי, או אפילו לא ידעתי בכלל. כפי שצפוי, אם לא הייתי מוצא אותם, לא הייתי מרגיש שהם חסרים לי, אך מן הרגע שמגלים אותם, קשה מאד להפרד מהם.
בשבח הפריטים הקטנים
באופן די טבעי הרוב הגדול של החפצים שזוכים לרגע קצר של תהילה בסייברספייס במסגרת הפרויקט הזה הם חפצים זעירים. מדובר בחפצים כמו אלה שאליהם ילדים מתקשרים, מחפשים בחרדה כאשר לא זוכרים היכן הם, ובמהרה נשכחים; או חפצים שמצטברים יחד עם רבים אחרים על מדף עד שמכניסים אותם לקופסה או שק שדוחפים לתוך ארון; או אולי חפצים שבאופן פתאומי מופיעים לאחר שנים רבות בהן לגמרי שכחנו שהם קיימים בכלל. כמובן שזה יכול לקרות גם על חפצים גדולים, אבל הרבה יותר קל לאבד חפצים קטנים.
צעצועים חדשים נכנסים לבית שלנו כמעט בתדירות יום-יומית. אלה פרסים שמקבלים במסיבות, מתנות לימי הולדת, צעצועים שהם חלק בלתי-נפרד מארוחות שהיינו מעדיפים לא לקנות, ועוד רבים. אלה נכנסים לבית באופן כמעט יום-יומי, אבל רק לעתים רחוקות הם יוצאים ממנו. במסגרת המאמצים שלנו להפטר מכמה שיותר דברים מיותרים בזה השיפוצים שלנו (ובדרך הזאת להצטרך להעביר כמה שפחות הלוך ושוב) ביקשנו מהילדים להפרד מכל מה שלא היה ממש נחוץ. להפתעתי, במידה רבה הם הסכימו.
|
||||||
יש, כמובן, חפצים שעל אף הנכונות של הילדים להפרד מהם, המבוגרים (או ליתר דיוק, המבוגר הזה) עוד מהססים לזרוק אותם לפח. אין זה ענין של הערך הכספי העתידי האפשרי של אלה (אכן, זה יכול לקרות אם כי הסיכוי די קלוש) אלא העובדה שלכמה מהחפצים האלה יש ערך סוציולוגי. סביר להניח שיום מן הימים מישהו יתעניין באלה, ולכן יש הגיון לשמור אותם לאותו "מישהו" לא ידוע.
|
||||||
ובה בעת שהילדים הסכימו להפטר מרבים מהחפצים שלהם, אני הייתי עסוק בלגלות חפצים שאת קיומם שכחתי, או אפילו לא ידעתי בכלל. כפי שצפוי, אם לא הייתי מוצא אותם, לא הייתי מרגיש שהם חסרים לי, אך מן הרגע שמגלים אותם, קשה מאד להפרד מהם.
|
