פברואר, 2005
בכיסים של החורף
תמיד יש מבחר של חפצים בכיסים שלי. בתוך הכיסים האלה אני ממשיך לשמור חפצים שאחרים היו זורקים עוד הרבה לפני שהם היו מגיעים לכיס בכלל. אין ספק שאם אחרים היו מכניסים חפצים כאלה לתוך הכיסים שלהם, הם לא היו נשארים שם לזמן ממושך. אבל עבורי מתרחש התהליך הבלתי-נמנע של להשאיר חפצים בכיסים עד שאני משכנע את עצמי שאפילו אם לא היתה סיבה לשמור עליהם כאשר הם הגיעו לראשונה לכיסים, בוודאי אי-אפשר להפרד מהם עכשיו.
כצפוי, יש תחלופה מתמדת בתכולה של הכיסים שלי. כאשר יותר מדי חפצים גודשים את הכיסים אני מוציא כמה, ומשאיר אחרים. וכך אני יוצר מרחב לחפצים חדשים שמצטברים. המטבע הקנדי מקיץ 2003 שהצגתי בדפים האלה עוד נמצא באחד הכיסים שלי, אם כי האבן שפעם ישבה לידו כנראה כבר נעלם.
למרות שבחורף הנוכחי יש יחסית מעט חפצים בכיסים שלי, נדמה לי שחפצים רבים יותר מצטברים בכיסים שלי מאשר בקיץ. הסיבה הדי פשוטה לכך היא שאני מחליף את החולצות ואת המכנסיים שלי באופן די תדיר, ואילו את אותו המעיל אני לובש כל יום. כתוצאה מכך, יש סבירות גבוהה יותר שחפצים שאני מכניס לכיסי המעיל שלי יישארו שם.
קצת להפתעתי, שמתי לב שרוב החפצים שנמצאים בכיסים שלי בחורף הזה קשורים באופן ישיר לשיפוצים בבית שלנו. לרוב מדובר בחפצים שמצאתי בעת שהעברתי קופסאות ממקום למקום. נכון, היה עדיף לו פשוט זרקתי אותם ברגע שנתקלתי בהם, אבל במקום זה אמרתי משהו כמו "אה! את זה הייתי רוצה להראות ל...", ומיד לאחר מכן הכנסתי אותם לכיס, ושם גיליתי שהמרגש שלהם נעים לי. יתכן ויש גם אלמנט של לנסות להרגיש בבית כאשר בעצם (כמו עכשיו) אין בית. כאשר אני מכניס את היד שלי לתוך הכיס, ומוצא שם חפץ מוכר לי, אני מצליח ליצור תחושה של מקום. אולי כעת אני חסר שורשים, אבל החפצים בכיסים שמלווים אותי מצליחים ליצור את האשליה של בית.
בכיסים של החורף
תמיד יש מבחר של חפצים בכיסים שלי. בתוך הכיסים האלה אני ממשיך לשמור חפצים שאחרים היו זורקים עוד הרבה לפני שהם היו מגיעים לכיס בכלל. אין ספק שאם אחרים היו מכניסים חפצים כאלה לתוך הכיסים שלהם, הם לא היו נשארים שם לזמן ממושך. אבל עבורי מתרחש התהליך הבלתי-נמנע של להשאיר חפצים בכיסים עד שאני משכנע את עצמי שאפילו אם לא היתה סיבה לשמור עליהם כאשר הם הגיעו לראשונה לכיסים, בוודאי אי-אפשר להפרד מהם עכשיו.
כצפוי, יש תחלופה מתמדת בתכולה של הכיסים שלי. כאשר יותר מדי חפצים גודשים את הכיסים אני מוציא כמה, ומשאיר אחרים. וכך אני יוצר מרחב לחפצים חדשים שמצטברים. המטבע הקנדי מקיץ 2003 שהצגתי בדפים האלה עוד נמצא באחד הכיסים שלי, אם כי האבן שפעם ישבה לידו כנראה כבר נעלם.
|
למרות שבחורף הנוכחי יש יחסית מעט חפצים בכיסים שלי, נדמה לי שחפצים רבים יותר מצטברים בכיסים שלי מאשר בקיץ. הסיבה הדי פשוטה לכך היא שאני מחליף את החולצות ואת המכנסיים שלי באופן די תדיר, ואילו את אותו המעיל אני לובש כל יום. כתוצאה מכך, יש סבירות גבוהה יותר שחפצים שאני מכניס לכיסי המעיל שלי יישארו שם.
קצת להפתעתי, שמתי לב שרוב החפצים שנמצאים בכיסים שלי בחורף הזה קשורים באופן ישיר לשיפוצים בבית שלנו. לרוב מדובר בחפצים שמצאתי בעת שהעברתי קופסאות ממקום למקום. נכון, היה עדיף לו פשוט זרקתי אותם ברגע שנתקלתי בהם, אבל במקום זה אמרתי משהו כמו "אה! את זה הייתי רוצה להראות ל...", ומיד לאחר מכן הכנסתי אותם לכיס, ושם גיליתי שהמרגש שלהם נעים לי. יתכן ויש גם אלמנט של לנסות להרגיש בבית כאשר בעצם (כמו עכשיו) אין בית. כאשר אני מכניס את היד שלי לתוך הכיס, ומוצא שם חפץ מוכר לי, אני מצליח ליצור תחושה של מקום. אולי כעת אני חסר שורשים, אבל החפצים בכיסים שמלווים אותי מצליחים ליצור את האשליה של בית.
