זמן רב אחרי שהאמבטיה קטנה על כולנו יש משהו מיוחד בשעת האמבטיה. הרגע המיוחד הזה מופיע לעתים קרובות בספרות ילדים, ולמרות שחשוב ביותר לשמור על ילדים קטנים בעת השהות באמבטיה, השקט שממלא את הבית בכאשר הילד מבלה שם עשוי להיות מוסיקה לאוזניו של הורה. מדוע חפצים מסויימים צפים על המיים ואילו אחרים שוקעים? מה גורם לצעצוע מפלסטיק רך להדבק לדופן המקלחת? ההזדמנויות לחקר, האפשרויות לפתח מחשבה מדעית, הן אינסופיות. אבל לא בזה מדובר כאן. מה שמעניין אותי כאן הוא סוג אחר של "הדבקות". מה גורם לכך שחודשים אחרי שהאחרון מילדינו כבר עבר מהאמבטיה מפלסטיק למקלחת אותה קופסה מפלסטיק של צעצועי אמבטיה עוד תופסת מקום של כבוד, ומקום לא כל כך קטן, בחדר האמבטיה אצלנו? האם אני עדיין מצפה שיום אחד מישהו יכריז "היום אני רוצה לשבת באמבטיה"? הילדים כבר כל כך גדולים שאין מקום לשבת באותה אמבטיה, אם או בלי מיים והצעצועים למיניהם. ובכל זאת, אני ממשיך לשמור על אותה קופסה עם המבחר של חיות מפלסטיק, כדורים שצפים, בקבוקים ופקקים שנאספו במשך שעות ושנים של רחצה.