חד-פעמי, אבל עדיין על המדף יש חפצי משחק שפשוט לא נועדו להשמר. אף אחד לא מצפה שחוברת צביעה תתמלא באמנות איכותית. ואם אנחנו רוצים לצבוע את אותם הדפים שוב, יהיה עלינו לתכנן זאת מראש ולעביר את הדפים המבוקשים דרך מכונת צילום לפני הצביעה. אבל שוב, מהרגע שאנחנו שומרים על משהו, קשה "לשבור את השרשרת", ולהחליט שבעצם אין שום סיבה לשמור אותו. תחילה הבנים התנגדו לכך שניפטר מחוברת הצביעה הזאת מפני שהגיבורים שבו, אם לא קשה היה לזהות אותם באופן מדוייק, נראו די דומים לאלה שהעסיקו אותם, כך שהם רצו לשמור על התמונות. אחרי שהם כבר איבדו ענין באותם גיבורים אני המשכתי למצוא ענין בחוברת צביעה בפולנית שהגיעה אלינו בדרך שלא יכולנו להסביר, או לפחות שכחנו. תהליך דומה כנראה קשור לספר של מדבקות שבוודאי אינו ניתן לשימוש חוזר, וגם אי-אפשר להעביר אותו למישהו אחר. תחילה התמונות היו יפות כל כך שלא רצינו להפרד מהספר, אבל לטענה כזאת אין כבר תוקף אם בכלל לא פותחים כבר את הספר. אבל ברגע שפותחים אותו ... אה! אלה תמונות נהדרות ... אולי אפשר להשתמש בהן למשהו! ובדרך הזאת עוד חפץ שלכאורה מיועד לפח מצליח לשמור את מקומו על המדף.