כמעט נשכח אי-שם בתוך קופסה או מגירה "האם אני באמת שיחקתי עם זה כל הזמן?" נדמה לי שכולנו שואלים שאלות כאלה בנוגע לצעצוע שהספקנו לשכוח, צעצוע שלעיניים מבוגרות יותר נראה אפילו בכלל לא מושך. וכמובן שהתשובה הדי מביכה לאותה שאלה היא לרוב איזה "כן" די פשוט. כמובן שאין זה ענין רק של להתבגר עד שאותו צעצוע כבר איננו מתאים לנו. לפעמים חפצים נשארים, וכמובן חלקים הולכים לאיבוד. לעתים קרובות מדובר במקרה של אכזבה ענקית שנשארת ... אולי מספר שעות, עד שמשהו אחר חודר למחשבות שלנו. גיבור-על שעל ידי קיפול הופך ל ... אולי זה היה עכביש ענק, או חיפושית, או אולי טנק. נו, ברור שזה כבר לא משנה. אולי שכחנו כיצד לבצע את הקיפולים, או אולי זה פשוט כבר לא עובד כמו שצריך. לפעמים הבנים מוצאים את הגיבור שלנו ומקדישים מספר דקות בקיפולו ובפתיחתו, אבל אין להכחיש שהוא כבד איבד את אותה המשיכה שהיתה לו כלפינו. ומה הכדאיות בצעצוע שעף ומסתחרר באויר אם המשגר שלו אבד לנו. הוא כבר לא יוכל לעוף רחוק. אי אפשר להתכחש לעובדה שנהנו ממנו מאד, אבל היום הוא פשוט לא פועל. הוא קורקע. הוא מתמלא אבק, אבל ספק אם הוא גם אוגר זכרונות רבים.