נפרם מהרגע שבו החוטים שבסוודר מתחילים להפרם, כמעט בלתי אפשרי לעצור את התהליך. תחילה החורים עשויים להיות כמעט בלתי-נראים, אך במהרה הם נעשים לענקיים ובולטים. באחד מימי החורף השנה החלטתי שרציתי ללבוש סוודר אהוב עלי במיוחד - מתנה מעשה ידיה של ידידה שנמצא אצלי כבר שנים ושלבשתי בהנאה, ואף בגאווה, פעמים רבות. היה כבר די מאוחר בחורף, ודי הופתעתי לגלות שעד אז עוד לא לבשתי אותו. הורדתי אותו מהמדף, והעברתי אותו מעל ראשי כמעט מבלי להעיף בו מבט. רק אז, כאשר הוא כבר היה עלי, שמתי לב שמספר חורים נוצרו בו - מספיק כך שבשום פנים ואופן לא יכולתי ללבוש אותו. בעצב רב החלפתי את בגדים שלי לאותו יום ... והחזרתי את הסוודר, סוודר שכבר לא אוכל ללבוש שוב, למדף שבארון. למרות שחורים, מהרגע שהם בוקעים בסוודרים, ממשיכים לגדול, לא כל החורים שבסוודרים הופכים אותם לבלתי-לבישים. סוודר אהוב אחר הגיע לידיים שלי כבר בשלבים יחסית מתקדמים של פרימה. היה צורך לחסות את איזור המרפקים בטלאים מקורדרוי לפני שיכולתי ללבוש אותו. היום, אחרי כל פעם שאני לובש אותו, החורים שכבר בקעו ממשיכים לגדול, אך איכשהו שכנעתי את עצמי שהם עדיין מספיק קטנים כך שעוד נותרה לי לפחות עונה נוספת לפני שאצטרך להודות שימיו כסוודר שאני לובש ממש הסתיימו.