רחוק מהעין, אבל
לא רחוק מהכיס
יש עוד הרבה כאלה - הרבה מאד. אני מודה שאני אפילו נהנה להציץ בהם כאשר אני נובר בארנק שלי בחיפוש אחר משהו אחר (הרי מובן מאליו שאינני מחפש את אלה).
סביר להניח שעדיין נמצאת אצלי סידרה שלמה של כרטיסי סטודנט מאוניברסיטה תל אביב, בין השנים 1994 - 2000. הקודים שעליהם, אם הם עוד ניתנים לקריאה ולא נמחקו (לא כמו זה בתמונה) כבר לא מזהים דבר. ואין טעם בלהראות כרטיס ישן במגרש חנייה באוניברסיטה - זה לא עובד על אף עובד שם, ואינני זוכה בהנחה של סטודנטים. כמו-כן, אין טעם לנסות להוציא ספר מהספריה בעזרת אחד כאלה. דוקא לא הייתי מתלונן לו זה פעל, אבל זה לא הולך. יתכן שכמה מהכרטיסים הישנים יותר יכולים לשמש לפרוץ מנעול כמו שאנחנו רואים שעושים בסרטים (אם אכן זה דבר שמתרחש במציאות - מעולם לא ראיתי את זה מלבד בסרט), אך הכרטיס שבסריקה דק מדי, יותר מדי כמו דף נייר, כדי שיצליח.
פעם השתמשתי בתעודת המנחה שלי מהאוניברסיטה הפתוחה כדי לזכות בהנחה באתר חיות כלשהו בו ביקרנו עם הילדים. נדמה לי שזאת היתה הפעם היחידה בה השתמשתי בה. באותו פעם ניסיתי לזכות בהנחה של מורים בכך שתיארתי את עצמי בתור מורה בבית ספר וירטואלי. זה היה נכון, אבל לא היתה לי תעודה (וירטואלית?) כדי להוכיח את זה, ולא קיבלתי הנחה. ואז נזכרתי שהתעודה הזאת היתה בארנק. סביר להניח שכבר אז תוקפו פג, אם כי עדיין עבדתי פה ושם בשביל האוניברסיטה הפתוחה. התעודה לא שירתה אותי כדי לחנות קרוב לקמפוס. כאשר הצגתי אותה היא אכן הקנתה לי את הזכות לחנות חינם, אבל שלחו אותי למגרש חנייה מספיק רחוקה מהקפוס שקשה היה להחליט אם היה כדאי לחנות שם בחינם. התעודה גם הקנתה הנחה די משמעותית במוצרים של מט"ח, אבל על פי רוב בין המוצרים שלהם לא מצאתי מוצרים שבהם חשבתי שהילדים ישתמשו.
אינני זוכר מתי הפסקתי לשלם את המיסים שלי להסתדרות המורים. אחרי שהפסקתי ללמד לא היתה סיבה להמשיך ולשלם. מאוחר יותר, כמובן, חזרתי למערכת החינוך, וכן היה הגיוני לשלם מיסים, אך כבר יצאתי מההרגל, ואינני מוצא את עצמי במצבים שבהם פעיל הסתדרות פוגש אותי ומבקש ממני להצטרף. לו היו פונים אלי כך, אני די בטוח שהייתי מצטרף ללא היסוס. מצד שני, אני מתאר לעצמי שאני בין האנשים האחרונים שעוד מחזיקים תעודה כזאת, שהיא בת בערך 20 שנים, ורק המחשבה הזאת מקשה על היכולת שלי לזרוק אותה.
