אוקטובר, 2002
לאבד שן

היה זה לקראת סוף ספטמבר שלהילה נפלה שן ראשונה. היא היתה בדרך לצאת כבר חודש, וכל יום שמנו לב שהיא היתה יותר ויותר מוכנה לצאת. ובקר אחד, בשעת משחק בגן, זה בדיוק מה שהיא עשתה. כאשר שן נופלת בבית אין קושי רב בלמצוא אותה. אך כאשר את נמצאת בתוך חבורה של כ-30 בני-חמש פעילים (ופעילים כל כך שבקושי שמים לב אפילו לאירוע מרגש שכזה) שן יכולה ליפול מהפה מבלי שמישהו שם לב לזה בכלל.

וזהו בדיוק מה שקרה להילה. כאשר היא סוף-סוף הבינה מה התרחש, שהשן אכן נפלה, הילה וכל חבריה סרקו את הגן, אך אף אחד לא מצא את השן. היא איבדה אותה ממש - אם כי משמעות הדבר היא שזהו חפץ אחד פחות שהיינו צריכים לשמור עליו בבית. אבל אובדן השן ההיא עורר בעיה מעניינת: גם פאיית השיניים (האמריקאית) ועכבר השיניים (הישראלי) יודעים, איכשהו, לבקר אצל הילדים שלהם שיניים נפלו, וכאשר הילד ישן, אם השן נמצאת מתחת לכרית, הם לוקחים את השן וממירים אותה במתנה (צנועה, יש לקוות) כלשהי. אך מה על אותה פאייה, או על אותו עכבר, לעשות במקרה כמו זה של הילה כאשר אין באפשרותה לשים שן מתחת לכרית?

ועוד שאלה ... די מתבקשת: כיצד אפשר להציג כאן צילום של שן אם כבר הודאתי שהשן הלכה לאיבוד? אבל לשאלה הזאת יש תשובה פשוטה מאד: אין זו שן של הילה, אלא במקומה השן ה-(כמעט)-אחרונה שנפלה לאיתן. יש בין השיניים שלו שאבדו בדרך היותר מוכרת - הצלחנו להניח אותן אי-שם במקומות שאיננו מצליחים לזכור. שיניים הן, בסך הכל, די קטנות, ולכן לא קל לעקוב אחר מעשיהם (מחוץ לפה). ואולי בגלל זה עדיף שהילה כלל וכלל לא מצאה את שלה. וממילא, לא עובר זמן רב עד שעוד אחת נופלת.