נובמבר, 2002
על האבידה, הנשירה ופוגת התוקף - דרכים שונות להנתקות
בחיי היום-יום שלנו אנחנו מתקשרים לחפצים רבים, וכבר מזמן אני וידאתי שעבורי
החלק הקשה הוא תהליך ההנתקות מאלה. יש דרכים שונות להתקות הזאת. אולי הטובה
שבהן היא השכיחה, אם כי היא איננה מספיק בררנית - אנחנו תמיד נזכרים בדברים
שאנחנו מבקשים לשלוח, ושוכחים את אלה שרצינו לזכור.
האבידה היא דרך מצויינת להנתק ממשהו. אחד מיתרונותיה הבולטים היא העובדה שעל פי רוב אין זה משהו שקורה מתוך בחירה - זה פשוט קורה. ואם כבר איבדנו משהו (ונואשנו מלהמשיך לחפש אותו) אין עוד הרבה שאפשר לעשות בענין.
אני מאבד עטים. לעתים קרובות. בעבר העובדה שהיה לי עט יפה (אם כי לא יקר מדי) בכיס היה מקור להנאה, אך למרות מאמצי הרבים, לא הצלחתי להמשיך להחזיק בהם. לרוב אינני מצליח לשמור על עט במשך יותר משלושה שבועות מבלי שאלווה אותו למישהו ואשכח לקבל אותו בחזרה, או אני פשוט משאיר אותו על שולחן, או בדרך אחרת מאבד את הקשר שלי איתו. וזה מה שכל כך מיוחד בעט שבתמונה. ביום אחד במשך החודש שחלף, בעת שכתבתי עם העט הזה, הדיו בו אזל. התאמצתי לזכור מתי דבר כזה קרה לי בפעם האחרונה, ולא הצלחתי. אני תמיד מאבד את העט זמן רב לפני שאוזל הדיו. העט שבא במקום זה שבתמונה, לדוגמה, נשאר אצלי טיפה יותר משבוע לפני שעקבותיו אבדו לי.
ומה אני עושה עם העט הריק?
הפעם סרקתי, וזרקתי, אותו. העטים שנמצאים בבית, להבדיל מאלה שבכיסים שלי,
נוטים להצטבר כמעט באותו קצב שבו הם מתרוקנים. לרוב אני
משאיר עט ריק על שולחן הכתיבה, או בצנצנת עם אחרים, ואני מתכונן להתעצבן
בעתיד הלא רחוק, כאשר אני מושיט את היד לעט ומגלה שזה שאני מרים כבר ריק.
 |
נדמה לי שאני גם יכול
לכתוב שאני מאבד את השיער שלי, אבל מונח מתאים יותר הוא שהשיער שלי נושר,
ומתאסף לתוך המברשת שאיננו זוכה לנקיון לעתקים קרובות מספיק. היות והקרחת
ההולך וגדל שלי נמצא באחורית הראש, אני צופה בה לעתים רחוקות בלבד (כמעט
אף ורק בצילומים), והעדות היחידה לעובדה שהשיער שלי נושר היא מה שאני מוצא
על המברשת. אולי בגלל זה אני משאיר אותו שם כל כך הרבה זמן. אמנם בעבר
שמרתי חפצים כאלה, לא קשה לי לנקות את המברשת ולזרוק לפח את השיער שמצטבר
עליו.
 |
האגירה היא עוד אמצעי שדרכו מתאפשרת ההנתקות. נכון, האגירה היא רק דרך אלגנטי יותר להגיד שאינני זורק דבר, אבל בכל זאת משהו נוסף מתרחש בתהליך הזה. כאשר הארנק שלי נעשה למחסן של כרטיסים ופתקאות שאינם רלוונטיים כבר, אני יוצר מאגר (קדם דיגיטלי) של חפצים מיותרים. אם אני זורק את הכרטיסים השונים שתוקפם פג, אני סתם נפטר מהם. לעומת זאת, אם אני משאיר אותם בארנק שלי, אבל אינני מתייחס אליהם, זאת ההתחלה של תהליך ההנתקות. הכרטיסים עדיין קיימים, אבל הם כבר לא רלוונטיים עבורי.
 |
