מוכן למקרה חירום
אני עברתי קורס חובשים לפני כ-20 שנה. הלימודים מילאו שנתיים של מילואים, ובעקבות הקורס חזרתי ליחידה שלי כחובש פלוגתי. כמעט לא השתמשתי בכישורים שרכשתי - לרוב לא עשיתי יותר מאשר לחלק כדורים נגד כאב ראש או כאב גרון, או לטפל בתברואה של המוצבים שלנו. ובכל זאת, למדתי להיות מוכן. מאז אני שומר "נתיב אויר" (airway), עדיין עטוף בניילון, בתוך התיק שלי, פן אתקל, בעת שאני הולך ברחוב, במישהו שאיננו יכול לנשום וזקוק לעזרה ראשונה. בבת עיני אני רואה את עצמי שולף את נתיב האויר מהתיק, מקבע את הראש של הפצוע, מכניס את נתיב האויר לתוך הלוע שלו, ומנשים אותו.
אני עברתי קורס חובשים לפני כ-20 שנה. הלימודים מילאו שנתיים של מילואים, ובעקבות הקורס חזרתי ליחידה שלי כחובש פלוגתי. כמעט לא השתמשתי בכישורים שרכשתי - לרוב לא עשיתי יותר מאשר לחלק כדורים נגד כאב ראש או כאב גרון, או לטפל בתברואה של המוצבים שלנו. ובכל זאת, למדתי להיות מוכן. מאז אני שומר "נתיב אויר" (airway), עדיין עטוף בניילון, בתוך התיק שלי, פן אתקל, בעת שאני הולך ברחוב, במישהו שאיננו יכול לנשום וזקוק לעזרה ראשונה. בבת עיני אני רואה את עצמי שולף את נתיב האויר מהתיק, מקבע את הראש של הפצוע, מכניס את נתיב האויר לתוך הלוע שלו, ומנשים אותו.
|
כמובן שזמן רב עבר מאז הפעם
האחרונה שהתאמנתי במיומנות הזאת (וגם אז מעולם לא התאמתי על הכנסת נתיב
אויר לתוך הלוע של אדם נושם). הסיכוי שאני אצליח לבצע את הפעולה הזאת,
אם וכאשר אתקל במישהו שזקוק לעזרתי, די קלוש. ובכל זאת, עצם העובדה שהוא
נמצא בתוך התיק, גם כאשר הוא איננו מוסיף בטחון לסובבים אותי (וטוב שהוא
איננו עושה זאת), נעשה לחלק חשוב מהדימוי העצמי שלי.
