לכל קופסה סיפור

ניסינו להביט כמה שפחות לתוך הקופסאות שבבוידם. כל נסיון ליישר מבט לתוך מה שהיה שם יכול היה לגזול זמן יקר. היה עדיף פשוט לזרוק קודם, ורק אחר-כך לחשוב. כמובן שכמה חפצים (נו, אני מודה, חפצים רבים) משכו את עיני. זה היה בלתי-נמנע. אך אם קוהלת צדק ויש עת לכל חפץ תחת השמיים, היה ברור שהעת הזאת לא היתה עת לשמור.

למרות שעל פי רוב מבט חטוף היה מספיק כדי לקבוע אם יש טעם בבדיקה לעומק של קופסה כלשהי, לפעמים לא היה אפילו צורך להביט לתוך הקופסה - הרי הקופסה עצמה היתה הדבר המשמעותי. אינני זוכר מה מצאנו בתוך הארגז הזה, אך זה כמובן לא היה חשוב. היסטוריה, זכרונות, ועוד סיפורים המתקשרים אליו היו חלק אינטגרלי של הארגז. כאשר הורדנו אותו מהבוידם השכנה שלנה הסבירה בהתלהבות לאחת הבנות שלה (שכמעט בוודאות מעולם לא ראתה אחד כזה) שלפני שנים השתמשנו בארגזים כאלה כדי לארוז אוכל לטיולים, ואילו אחרי שהם התרוקנו הוספנו אותם למדורה.


השימוש הזה זכור לי היטב, אך אני זוכר גם סיפורים מתקופה עוד לפני-כן, וממקום אחר. לעתים קרובות ההורים שלי סיפרו כיצד הם השתמשו בארגזים מאד דומים לזאת כמדפים לספרים בדירות בהן גרנו כאשר היינו הרבה יותר צעירים (ובמידה רבה גם יותר עניים). הזכרון הזה איננו שלי, אם כי שמעתי את הסיפור מספיק פעמים כדי שאני חש שגם אני זוכר את השימוש הזה. אך בעצם, אין זה משנה אם יש לי זכרון אמיתי בנוגע לארגז או לא. אני יכול, בכל זאת, להמשיך להעביר אותו הלאה. ומציאת ארגז כמו הארגז הזה מזמין אותי לעשות בדיוק את זה.

 

















 

אל: מוצף

אל: החיים מבעד לסורק - הדף הראשי