כעת ניתן לגלות קיים, בוודאי, חוק התיישנות בנוגע לוידוי הבא, ולכן אין חשש שכאשר קוראים אותה, המשטרה הצבאית לא תתחיל להתדפק על דלתי, ותגרור אותי למשפט שדה. אם זה כן קורה, אני אטען שאין כל שחר בהודעה הזאת, שבדיתי את הכל. היות ואני סוג האדם שמסוגל להרים כל דבר ולהתחיל לקרוא אותו, כאשר בעת שרות מילואים, כאשר נפל בחלקי להיות בשמירה, אם מצאתי עיתון ישן בתא השמירה בו התמקמתי ... קראתי אותו. כמובן שמדובר בקריאה של "משפט פה ושם", ודאגתי תמיד להרים את העיניים לסרוק את איזור האחריות שלי, במקום להתפס בקריאה עד כדי כך שבטחון המדינה נמצא בסכנה. אבל אפילו אם מצאתי עיתון בן שבוע, ואפילו של עיתון שבאזרחות לעולם לא הייתי קורא, בתנאים האלה הייתי מרים אותו מהרצפה ונובר בו. לא היה זה ענין של להיות מורעב לחדשות, אלא פשוט לא להיות מסוגל לא לקרוא מה שנמצא לידי.