לדרוך על ידיד ותיק יש סיבות רבות שבגללן אנחנו קוראים עיתונים. לפעמים אנחנו קוראים אותם כדי לראות את הפרסומות, לפעמים לקרוא את מודעות האבל. יתכן שלפעמים אנחנו אפילו קוראים את העיתונים כדי לקרוא את החדשות. מבחינתי האישית, לעתים קרובות אני קורא את העיתון כדי לקבל רעיונות: כתבה על אדריכלות, למשל, יכולה לעורר אצלי שרשרת של אסוציאציות שבסופו של התהליך מסתכמות במציאת נקודת אחיזה בכתיבת מאמר על חינוך שאני מתקשה לכתוב. בדרך כלל אינני קורא את העיתון כדי לעורר קנאה, אבל גם זה יכול לקרות. הודות, שוב, לכלב שלנו, עיני צדה ביקורת על ספר שלא ראיתי כדי החזקתי את העיתון בידיים. הפעם מצאתי אותה, מתחת לצלחת המיים שלו: ביקרות נלהבת על הספר החדש של ידיד ותיק. אמנם הביקורת היתה מתחת לצלחת המיים, על עיתון מלוכלך וקרוע, אבל לפי כותב הביקורת, הספר מיקם את ידידי הוותיק בחזית ההיסטוריוגרפיה היהודית בת-ימינו. אז הנה אני, כותב על שאריות העיתונים שאני מרים מהרצפה, ושם הוא - מוציא לאור ספר אחר ספר, כולם בעלי ערך היסטורי רב. אולי עדיף לא לקרוא את מה שאני מרים מהרצפה. יש אושר בבורות.