מתמשך, אבל בוודאי לא שלם או עקבי ולשמחתי. אני תמיד מגלה היבטים וממדים חדשים. אחרי מותו, עסקנו רבית בנקיון הבית. חלק הארי של אותו נקיון היה הנסיון להחליט מה לעשות עם הספרים הרבים שמילאו את המדפים. אמא רצתה לשמור על כמה מהם לעצמה, ואילו אחרים היו סוג הדבר שרק ספריה מקצועית היתה עשויה להתענין בהם. מתוך מה שנותר, אחותי, אחי ואני בחרנו את אלה שרצינו להוסיף למדפים המלאים בבתים שלנו. עם האותיות הראשונות של שמותינו סימנו אותם לחלוקה במועד מאוחר יותר. בסופו של דבר הספרים שהיו פעם של אבא שהיום נמצאים במדפים שלי משקפים רק היבטים אחדים של אישיותו המגוונת. כאשר עיני צדה אחד מספריו, עם האות J עוד על גב הספר, או כאשר אני מוריד ספר מהמדף (ושם, בתוכו, לעתים רחוקות יותר אני נתקל במדבקת ex libris שדאגנו להכין לספרים האלה), אני יוצר קשר. אך אינני משלה את עצמי. אין זה קשר עם אבא. במקרה הטוב מדובר בקשר עם תמונה מסויימת שיצרתי, תמונה שלא פחות מאשר היא משקפת אותו כמו שהוא היה "באמת", היא תמונה שאני יוצר מהחומרים שעומדים לרשותי.