אמנות שימושית ביותר במהלך השנים, כל עוד שמזדמן לי להרהר על התנסויותיו האמנותיות של אבא, התחלתי להבין כמה דומות הגישות שלנו לאמנות - עד כמה לקחתי ממנו. אבא שאף למצוא את האמנותי בכל. הוא השתדל להביט בדבר ב-"עיניים אמנותיות", ולהתפלא מחדש במה שמצא. לעתים משמעות הדבר היתה בדיחות אמנותיות לא מוצלחות - נסיונות להתנסות באקספרסיוניזם מופשט שבסך הכל הסתכמו בכתמי צבע אקראיים מפוזרים על הבד, נסיונות שאליהם התלוותה קריצה של "גם אני יכול". אבל לא תמיד. ב-סבונים (soapings) שלו הרצון למצוא את ה-"אמנות" בחיי היום-יום שלנו מצא ביטוי. היה בהם הדחף להפוך את היום-יום לאמנות, אבל גם לשמור על רוח של משחק, של שעשוע. לאבא לא היה משנה סוג הסבון בו הוא השתמש, אבל בשלב מסויים הוא החליט שהוא רצה סבונים בצבעים רבים. כאשר חפיסת סבון כמעט התכלתה, הוא "הדביק" אותה לחפיסה חדשה בעזרת לחץ היד. בדרך הזאת החפיסה הישנה היתה נגמרת, ולכן במקום לעשות זאת, אבא שמר על כל החפיסות שכמעט התכלו, ולחץ את אלה יחד. בדרך הזאת הוא יצר חפיסות חדשות בשלל צבעים. הוא השתמש בחפיסות האלה, אבל לא "עד הסוף". במקום זה, הוא שמר עליהן - עדות חיה לנסיון למצוא את האסתטי ביום-יומי. כאשר אני נתקל בחפיסה כזאת שעוד נשמרת אצלי אני כמעט מתפתה לקחת אותה למקלחת איתי - הרי לשם זה היא נועדה. אבל כמובן שלו עשיתי זאת, לא היתה לי הזדמנות להמשיך להרהר עליהן.