אה, כן! היתה לנו גם מלחמה! לקראת סוף החורף מסרו לנו שעלינו להכין את מסכות הגז שלנו לשימוש. ההכנה כללה הוצאת המסכות מהקופסאות, והסרת מספר כיסויים שהגנו עליהן משחיקה. למרות שהייתי משוכנע לא רק ששום דבר לא עמד לקרות, אלא גם שבמקרה שמשהו היה קורה המסכות לא יעזרו, מילאנו את הוראות השלטונות. מדובר בתהליך בלתי הפיך. אחרי שמכינים את המסכות לשימוש, אי אפשר להחזיר את הגלגל כך שהקופסאות נראות כאילו לא נפתחו. כמובן שלא היתה לי כוונה להחזיר את המסכות למצבם המקורי, אך עלי להודות שלא ציפיתי שכתוצאה מההכנה יהיו כל כך הרבה שאריות. פה היה עלינו למשוך משהו החוצה, שם היה צורך להסיר מכסה, וחיש מהר חלקים זעירים רבים ממלאים את הדירה. כשנמסר לנו שהסכנה חלפה, השאלה של כיצד להפטר מיריות הליילון שאטמו את הבית נעשה קריטית. אבל העסיקו אותי החפצים היותר קטנים. מצאתי שהצטבר אצלנו אוסף של חפצים שמצד אחד יכולתי לזרוק ללא היסוס, אבל מצד שני נותרו כמזכרות היחידות של תהליך שהיה קל כל כך לשכוח.